יחסי משפחה בספרות הילדים העברית לגיל הרך שנכתבה החל משנת 2000
יחסי משפחה בספרות הילדים העברית לגיל הרך שנכתבה החל משנת 2000
ד"ר שמעונה פוגל
המודל החברתי של מיתוס המשפחה המאושרת הוא אוניברסלי. כיוון שאנחנו כל-כך שבויים במיתוס נתפסת בעינינו המשפחה כדבר טבעי, למרות שלרבים היא יכולה לא להתאים. כן נתפסת המשפחה כמרחב מוגן, שגם מגינה על המרחב הפרטי, והינה המסגרת המשמעותית לגדילה והתפתחות של כל אדם ולכוחה של החברה והקהילה. המשפחה על פי המיתוס היא פטריארכלית. על פי הנורמה החברתית נתפסת החתונה כמשאלה שיש לשאוף אליה, כדי לקיים חיים מאושרים וטובים.
התפקיד של ספרות הילדים, בעיקר בגיל הרך, בהנחלת ערכים הוא משמעותי מאד, ובעבר בספרות הדידקטית, הוצגה מציאות אידיאלית, שבה המשפחות היו מאושרות בהתאם למיתוס ולמודל התרבותי.
במציאות לא כל המשפחות מאושרות, ומצויות משפחות רבות דיספונקציונליות, וההתנהלות המשפחתית, הן הגרעינית והן המורחבת היא מורכבת ורבת גוונים. בחלק מהמקרים המרחב אינו מוגן וההורים פוגעים במרחב הפרטי. "זה מה שההורים עושים – מכשילים, אין אפשרות אחרת. כאילו מגוננים, אך למעשה מפקירים. כאילו מתמסרים, אך למעשה משתמטים. ההולדה טומנת בחובה את הפקרת הצאצא לנפשו. במוקדם או במאוחר המרד ההדדי יפרוץ, ישתולל ויכלה כל חלקה טובה"[1]. משפחה כושלת שמפרה את המודל שמציג המיתוס נחשבת לאומללה.
במאמר זה אבדוק האם ביצירות שבקורפוס מוצע מודל משפחתי בהתאם למיתוס, והסופרים/ות מייפים את המציאות, או שמוצע מודל משפחתי השונה ממודל המיתוס והספרות מנרמלת אותו? והאם היוצרים בוחרים להציג את המשפחה כמורכבת וכמציאותית?
מעמד סוציו-אקונומי: ברוב היצירות שנבדקו (96%) מוצגות משפחות מהמעמד הבינוני, שגרות בבית בורגני, ובכל מקרה אין ייצוג למשפחות מתחת לקו העוני ולמשפחות במצוקה. העלילה ברוב היצירות מתרחשת בשכונות עירוניות (78%), מעט מהבתים נמצאים בשכונת וילות כפרית (18%) ומשפחה אחת גרה במושב או בקיבוץ.
סוגי המשפחות: ברוב מכריע מוצגת ביצירות משפחה נורמטיבית (79%), משפחה חד-הורית מוצגת ב – 13% מהיצירות, וכמו-כן מוצגת רק משפחה להט"בית אחת ורק משפחה מורכבת אחת (4%). יש לציין שעל פי הנתונים הסטטיסטיים של משפחות בישראל[2], אחוז המשפחות המורכבות גבוה הרבה יותר. בגלל אחוז הגירושין הגבוה כ – 30% מהם נישאים פעם שניה, ולכן אחוז המשפחות המורכבות גבוה יותר, והיצירות אינן משקפות את המציאות בארץ בנושא זה.
ברוב מכריע של היצירות (84%) מוצגת משפחה גרעינית, לרוב יש בה ילד אחד, או בחלק מן המקרים 2 ילדים. משפחות מורחבות של דודים, דודות ובני דודים מוצגות רק במיעוט קטן מהיצירות (12%).
יחסי משפחה הרמוניים מול כעסים וריבים
ביצירות שנבדקו לא מוצגת אחידות ביחס להתנהגות המשפחה. בחלק מהן (30%) מוצגת משפחה אידיאלית שהיחסים בה הרמוניים, בהתאם לצורך הדידקטי להציג בספרות הילדים את המודל החברתי של המיתוס האוניברסלי של המשפחה המאושרת. יש לציין שברוב היצירות שמתוארת בהן הרמוניה משפחתית היא נקשרת ליחסים בין הסבתא/הסבא ובין הנכדים וכן למשפחה להט"בית. בחלק מהיצירות (26%) מוצגת משפחה נורמטיבית שמצד אחד קים בה שיתוף פעולה ומצד שני מוצגים כעסים, ריבים וטון דיבור תוקפני, אך ברוב הזמן היחסים חיוביים. בחלק מהן (26%) מוצגת משפחה נורמטיבית שמצד אחד קים בה שיתוף פעולה אך מצד שני מתוארים ריבים, קימת בעיה של דחיית סיפוקים והצבת גבולות, ההורים שיפוטיים וביקורתיים והאוירה ברובה שלילית, לפחות עד המהפך והתפנית בעלילה. יחד עם זאת מוצגת בחלק מהיצירות (18%) הורות מרעילה[3].
מפילוח הנתונים הללו ניתן להסיק, שברוב היצירות (70%) הסופרות/ים אינם מיפים את המציאות ומציגים גם את המורכבות והקשיים של ההורים בחינוך הילדים.
דוגמאות
דוגמאות ליחסים הרמוניים
דוגמה למשפחה שמתוארת בה אידיליה מושלמת מצויה בסיפור: "אבא ואבא"[4] – כל אחד משני האבות מנשק, מרגיע מחבק ועוזר בכל בעיה. גם ביצירה: "שקית של געגוע"[5] מביא הסב לנכדה שתיל של תפוז, והיא מטפלת בו בנאמנות עד שהוא מצמיח פירות. כן היא נהנית לשמוע את הזיכרונות וההיסטוריה המשפחתית בנושא פירות ט"ו בשבט ומבטיחה להמשיך את המסורת. גם ביצירה: "המכונה"[6] אוהב דוד מאד את האוכל שסבתא מכינה לו, והוא נהנה ליצור עם סבא "מכונה" ממחסן הגרוטאות שלהם וכולם שמחים ומאושרים.
דוגמאות לטון דיבור תוקפני בצד שיתוף פעולה והכלה (האווירה ברובה חיובית)
רון משחק בשלולית ונהנה, והאם כועסת כי הוא מרטיב את מכנסיו ואת מעילו ("שלולי") [7]ובתגובה היא מתקיפה אותו:
"רון, שוב[8] לכלכת את נעליך",
"רון מאין הגיע הבוץ לסוודר שלך"
"רון היכן המגפיים החדשים שלך"
"רון הגרביים רטובים לגמרי".
כאשר מתרחשת תפנית בעלילה, וכשהאם דואגת ויוצאת לחפש אותו, והוא עצוב היא אמפתית אליו, מחבקת אותו, מכנה אותו בשם חיבה: רוני, מבינה ומנחמת אותו. גם באיור מוצג הילד כחמוד ועגלגל, ואילו האם מאוירת באופן גרוטסקי, כאישה תוקפנית ולא נעימה. גופה חסר פרופורציות, והיא הולכת על עקבים בשדה כדמות נלעגת.
ביצירה: "כולם פה עכשיו"[9] כלפי חוץ כל המשפחה המורכבת מסתדרת מצוין, אך מאחורי הגב מתוארת שיפוטיות וביקורתיות ומצויות הערות ותלונות על התנהגות שאינה הולמת (לדעת מעביר הביקורת).
ביצירה: "מחשבה ממתינה"[10] עובדת האם מהבית. כאשר מבקש נמרוד את תשומת ליבה, היא מתעלמת ממנו, וכשהוא נוגע לה קלות בכתף, היא כועסת ובטון מאד לא נעים היא אומרת: "אתה לא רואה שאני באמצע שיחה?". כשהיא רואה שהוא נפגע, היא מתרככת ואומרת בקול רך יותר: "אני תיכף מסיימת, חכה רגע עם המחשבה שלך, טוב חמוד?" חסר הגבולות הברורים בין הבית ובין עבודת-האם מבלבל וקשה לילד, אבל האם מחנכת אותו לדחות סיפוקים. כשהיא מסיימת היא עומדת לרשותו והם משוחחים יחדיו.
דוגמאות ליחסים שיפוטיים וביקורתיים בצד שיתוף פעולה (האוירה ברובה שלילית, לפחות עד המהפך)
ביצירה: "הדודה מיכל"[11] מוצגת בהתחלה הבת הקטנה מיכל כילדה פראית, אלימה, שאינה מרוסנת בצורה קיצונית. עד המהפך קימת בעיה רצינית של הצבת גבולות. האם אינה מבינה ואינה יודעת כיצד לחנך את הילדה השובבה והאלימה ובאה אליה כל הזמן בתלונות.
"שוב נפלת מראש העץ", "שוב קרעת את הבגדים" "די נמאס אפשר להתפוצץ" "שוב היא קשקשה על הארון", או שהיא אומרת לילדה בת חמש -"מי יתחתן עם בחורה עם כל-כך הרבה צלקות". גם התנהגות הדודות והדודים הרבים מוצגת בצורה גרוטסקית. הם מאד ביקורתיים ושיפוטיים ומוצאים פגמים בכל אחד מהם, ואינם מכילים ומבינים. האב מתאר: "הסידן של אחת הדודות עבר ישר למוח של דודה אחרת". המציאות המוצגת רחוקה מאד מאווירה הרמונית. האחות הגדולה מוצגת כמודל של ילדה נהדרת, מצטיינת ומושלמת ומשמשת כהיפוך של הגיבורה. לאחר המהפך קים שיתוף פעולה של מיכל, ולבסוף אחרי המהפך השני, גם ההורים מכילים ומבינים אותה.
ביצירה: "תפסיק לזוז כבר"[12] מפריעה המשפחה בצורה מוגזמת לצופים בסרט, כי האם מעדיפה לרצות את הילד הקפריזי ששולט במשפחה, במקום להציב לו גבולות ולחנך אותו לדחיית סיפוקים. ההליכה לקולנוע הופכת להיות סיוט.
ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[13] מפר הסב את הסדר ואת כללי הבית. מ"אבא עושה בושות"[14] הוא הפך לסבא עושה בושות. הוא אינו מתאם את הביקור עם כלתו (האם), והוא מגיע בזמן שהדס צריכה לאכול, להתרחץ ולישון. בנוסף הוא קונה לה גלידה, לפני ארוחת ערב וגורם לבלגן נוראי בסלון בשעת ההשכבה, והאם צריכה לסדר במקומו את כל הצעצועים והחפצים שפוזרו על הרצפה. קים עימות סמוי, בין האם שחשוב לה להקפיד על סדר-היום של בתה ובין הסב, שאינו מתייחס לאם ומזלזל בה. האם אמנם אינה מתקיפה אותו באופן ישיר אך רומזת: "זה הסבא שלך מהצד של אבא, לא הסבא מהצד שלי". הסב מפר באופן שיטתי את כל ההבטחות שהבטיח להדס, שדורשת ממנו בקשות חצופות. יש לציין שמדובר ביצירה הומוריסטית שמשתמשת באפקט ההגזמה, לכן למרות האווירה האנטי-חינוכית יש בין הסב לנכדה אינטימיות רבה, והיא מבינה שסבא לא באמת מבולבל ומפר הבטחות, אלא הוא משחק ככזה במטרה להצחיק אותה.
ביצירה "טלי מתחת לשולחן"[15] מוזמנת כל המשפחה המורחבת לארוחת שבת אצל הסבתא והסבא. בדרך רבה טלי עם אביה, כי היא רוצה דווקא עכשיו לשחק בשלוליות, והוא מציב לה גבולות ודורש דחיית סיפוקים. לכן היא נכנסת נסערת לבית הסבתא, אינה יכולה להירגע, אינה מתחשבת באווירה השמחה וההרמונית של כולם ומנסה לקלקל את האווירה. לאחר שכשלו הניסיונות להרגיע אותה כולם מתעלמים ממנה, למעט בת דודתה, שנכנסת לנעליה, מתקפת את תחושותיה ולאט לאט מרגיעה אותה. האפיזודה חוזרת כאשר הסבתא כועסת על הנכדים שהשתוללו והפריעו לה לישון. כאן באה לעזרתה טלי, מתקפת את תחושת הכעס שלה עד שהסבתא נרגעת. המשפחה אינה מוצגת כאידיאלית, אלא באופן מציאותי; בצד האהבה והאינטימיות מצויים גם כעסים וריבים.
דוגמאות להתנהגות מרעילה של המשפחה
ביצירה: "אריה בלילות"[16] מתחפשים ההורים בלילה לאריה מפחיד ונוהם, והילד רועד וחרד ובטוח שאריה מפלצתי בא לטרוף אותו. משפט המפתח ביצירה "מה קורה כאן בבית הזה" מבטא את חוסר היכולת לגשר בין האווירה הפסטורלית ביום ובין החרדה הקיומית בלילה. רק לאחר שהמסכות הוסרו מתגלה ליפתח שמדובר בתחפושת ולא באריה אמיתי. ההורים התכוונו למשחק ושעשוע, אך הילד חווה סיוטים.
ביצירה: "נוח בלי מוח"[17] מתעללת כל הסביבה בנוח וביחוד הוריו. כולם לועגים לו: "מרוב מכוניות לא נשאר לו בראש מקום למוח". הם גם מכנים אותו: נוח בלי מוח (חרוז המחץ). השם של האדם מבטא את המהות שלו, וההורים מטילים עליו סטיגמה שלילית מילדות. אך מסתבר שהילד הקטן יותר חכם ויעיל מכל העדים שראו את תאונת הדרכים, ואת הנהג הבורח. בעזרת המידע המהימן שנוח מוסר, מפענחת המשטרה את תיק החקירה. כאשר נודע הסיפור לאם, היא אינה מאמינה שמדובר בנוח ושואלת: "אתה בטוח שזה היה נוח שלנו?" הגישה השלילית של האם כה חזקה, שהיא אינה מסוגלת להאמין ביכולותיו.
הקצר החריף ביותר ביחסי המשפחה מוצג ביצירה הגרוטסקית: "הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[18]. האחות מקללת וצורחת, האב מתעצבן, האם צועקת, יואב משחק בסלון ויוצר אנדרלמוסיה מושלמת וגם הכלב בהתאם יוצר מהומה ומהפכה. כל הדמויות כולל יואב מאוירות באופן גרוטסקי: מבעיתות, צורחות, מתעצבנות ורוגזות. פה ענק צורח. הכול יוצא מאיזון וחסר פרופורציה וכל הדמויות אובססיביות ומאבדות שליטה. ההורים במקום לתמוך ולעזור רק מפריעים ומציקים לו. וגם הוא כשמשהו אינו מוצא חן בעיניו, הוא שולח אותו לעזאזל, שיעופו לו מהעיניים ויעזבו אותו בשקט.
גם ביצירה: "הילדה שרצתה"[19] מצוי היפוך תפקידים בין הורה-ילד. מצוי כאן חוסר הבנה של התפקוד ההורי: לגדל ילד בטוח בעצמו ועצמאי. ההורים מציעים לה שפע שהוא פשע. כנראה, פיצוי על מה שהם לא קיבלו כילדים, מבלי להתחשב ברצונותיה האמיתיים. הם תופסים את עצמם כממלאי תאוות של הילדים. אינם רואים את הילדה אלא רק את עצמם, ורוצים לחוות את "הילדות המאושרת" באמצעות בתם. הם רוצים להכתיב לילדה מה היא צריכה לרצות. הם מצפים ממנה להיות גאון אטרקטיבי. שום דבר ממה שהם בוחרים בשבילה, כלל אינו מתאים לילדה קטנה, ואין איזון בין ההשקעה העצומה והצורך של הילדה. אנרגיה מטורפת שבוזבזה סתם. (זמרת – מזמינים 5 מורים מחו"ל לפיתוח קול ובונים אולפן הקלטות. שחקנית כדורגל – מכינים מגרש ומזמינים 5 מאמנים אלופי עולם. שפית מדופלמת – מכינים מטבח מושלם ומזמינים 10 סו-שף. כמו-כן: מגלת ארצות נועזת, אסטרונאוטית שטסה לגלקסיות רחוקות, רקדנית בלט, מדענית ומאלפת אריות). ההורים אינם מחכים לתהליך ומיד הם קונים ציוד שמתאים לסופר מקצוען ולא לילדה קטנה שרק מתחילה ללמוד. לאחר שההשקעה העצומה התבררה כלא-רלוונטית, הם מסלקים את כל מה שהם קנו. הסיטואציה חוזרת 8 פעמים, והם אינם לומדים דבר. ההגזמה בתיאור מציגה את ההורים באופן מגוחך. הם לא נותנים לה להשלים משפט, ובכלל אינם מקשיבים לה. לבסוף היא עוצרת אותם ובוחרת בחיים של פשטות עם חמימות משפחתית אצל סבתא וסבא.
קשר פיזי וחושי
המגע ידוע כצורך ביולוגי בעל חשיבות נעלה להתפתחות הילד. מחקרים מצביעים על חשיבותו הפיסיולוגית והפסיכולוגית של המגע בעיקר בגיל הרך. המגע החושי ממלא תפקיד משמעותי בביסוס קשר הורה-ילד חיובי, בהקניית ביטחון, אהבה ותחושת שייכות. כמו-כן , עשוי חיבוק חם ועוטף לשחרר לחצים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים[20].
בניגוד לתיאור הקשר החושי והפיזי במפגש בין הסבתא/סבא והנכדים שמוצג ברוב מכריע של היצירות, קשר זה אינו בא לידי ביטוי ביצירות בין ההורים והילדים. ברוב היצירות (70%) ההורים והילדים אינם מתחבקים ומתנשקים. בשאר היצירות: בשתי יצירות בהן מוצגת משפחה להט"בית ומשפחה חד-הורית (מהפריה) ההורים מחבקים ומנשקים את הבנות, בשתי יצירות אחרות האימהות בדרך קבע מנשקות ומחבקות את הילד, ובשתי יצירות הן יוצרות מגע פיזי וחושי רק לאחר שמתחולל מהפך.
לדוגמה ביצירה: "הדודה מיכל"[21] רק לאחר שהאם מבינה שמיכל הפכה להיות ילדה עצובה וחסרת חיים היא מלטפת ומנשקת אותה, ונותנת לה לגיטימציה לחזור להיות "טום-בוי", ואז מיכל מחבקת אותה. כן, ביצירה: "שלולי"[22] רק לאחר שהאם דואגת לרון ומחפשת אותו, היא מניחה את ידה על גבו (לא מדובר בחיבוק אמיץ).
במפגש המוצג של הסבתא/הסבא והנכדים המצב שונה, וב 90% של היצירות הם מחבקים ומנשקים את הנכדים וגם הנכדים יוצרים קשר פיזי וחושי.
לדוגמה ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[23] רוכבת הדס על כתפי סבא, וכאשר הוא נכנס למיטה שלה היא מחבקת ומנשקת אותו. גם רבקה יושבת על הסבא, מחבקת אותו ובגינה היא מניחה עליו את ראשה ("שקית של געגוע")[24]. וגם טלי והסבתא מתחבקות חיבוק אמיץ ואוהב ("טלי מתחת לשולחן")[25].
יש לציין שבמפגש בין הסבתא/הסבא והנכדים הקשר החושי והמגע אינם נקשרים לנושא המגדר; הן הסבא והן הסבתא מחבקים, מנשקים ומלטפים את הנכדים/ות. לעומת זאת במפגש המוצג בין ההורים לילדיהם, גם כאשר נוצר מגע פיזי וחושי הוא נעשה ע"י האימהות או ע"י המשפחה הלהט"בית.
עיצוב דמות האם
דמות האם נמצאת ברוב מוחלט של היצירות (84%), ומבטאת את הגישה החברתית-תרבותית הרואה באם דמות חשובה ומרכזית בחיי ילדיה, שאמורה להעניק חום ותמיכה רציפים, טיפול ולשמש כדמות תקשורת מרכזית.
במחצית מהיצירות היא מוצגת, בהתאם למודל החברתי-תרבותי, כחמה, תומכת, מגוננת (לעתים הגנת יתר), מציבה גבולות, משוחחת, משחקת עם הילדים ומקריאה ספרים. לעומת זאת במחצית מהיצירות היא מוצגת בניגוד גמור למודל: היא כועסת, צורחת, חסרת סבלנות, מרעילה, מפחידה, מניפולטיבית, שיפוטית וביקורתית ואינה מציבה גבולות.
בעצוב דמות האם ביצירות מוצגת מציאות מורכבת ומציאותית ולא מציאות אידיאלית. מצב זה משתקף גם באיור דמות האם: במחצית מן המקרים היא מאוירת בצורה חיובית, נעימה או הומוריסטית ובמחצית היא מאוירת באופן גרוטסקי, מאיים ולא נעים.
דוגמה לדמות אם שמוצגת בהתאם למודל
ביצירה: "ילד של אמא"[26] מוצג הקשר המיוחד של האם וגור כבר בשם היצירה. (אם כי ניתן גם לפרש במדובר בילד חלש ותלוי). היא מעירה אותו בנשיקות, מהללת ומשבחת אותו: "אתה הילד הכי מקסים בעולם". כשהוא עצוב, בגלל אלימות שהוא חווה בגן, היא משוחחת ומסבירה לו, שבעיניה הוא הכי מוצלח בעולם, כיוון שהיא אוהבת אותו הכי בעולם.
דוגמה לאם שמוצגת בניגוד למודל
ביצירה: "הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[27], כאשר האם חוזרת הביתה מהעבודה, ורואה את מחנה החלל שבנה יואב בסלון, היא מאבדת שליטה, כועסת וצורחת, ונראית כמו פה ענק צורח ומבעית. האם אינה יודעת כיצד להתמודד עם בנה חסר הגבולות, שעסוק רק במשחקים שלו ויש ביניהם קצר מוחלט. במקום לתמוך בו, להעריך את היצירתיות שבו ואת כשרון הבניה שלו היא רק מפריעה ומציקה לו. מצד שני גם יואב צריך להבין שאת מחנה החלל הוא אינו יכול לבנות בסלון אלא בחדרו, או במקום שמוסכם עליה.
עיצוב דמות האב
דמות האב נמצאת ברוב היצירות (62%), אך עדיין דמות האם מופיעה יותר (84%) ודומיננטית יותר. ביצירה אחת מוזכר האב כבדרך אגב, ובחלק קטן של היצירות בהן הוא מופיע (35%) הוא מוצג כמטפל בילד, דמות חמה, מחבקת, מכבדת ומציבה גבולות. לעומת זאת ברוב היצירות בהן הוא מופיע (65%) הוא מוצג כמניפולטיבי, דמות לעגנית, מפחידה, רוטנת, שיפוטית וביקורתית ואינה מציבה גבולות. כלומר: דמות האב מוצגת ברוב היצירות באור שלילי. גם באיור מוצגת דמות האב בחלק קטן של היצירות כסימפטית, או הומוריסטית ובאור חיובי, וברוב היצירות הוא מאויר באופן גרוטסקי מוגזם ובאור שלילי. ביצירה: "אריה בלילות"[28] ביום הוא מאויר כסימפטי ונעים, אך בלילה כשהוא מתחפש לאריה הוא מאויר כטורף ומאד מפחיד.
דוגמה לדמות אב שמוצגת באור חיובי
ביצירה: "שקית של געגוע"[29] שותל האב יחד עם רבקה שתיל של עץ-תפוזים שהביא הסב, ונותן לה אחריות להשקות, לטפל במזיקים ולנקות את העלים היבשים. העץ גדל יחד איתה ומייצג שורשיות צמיחה והתחדשות.
דוגמה לדמות אב שמוצגת באור שלילי:
ביצירה: "יונתן בלש ממש"[30] מתחילים להיעלם חפצים מהבית. האב מיד מאשים בשיפוטיות את יונתן: "איפה שכחת אותם?…איפה איבדת אותן?…אולי שכחת אצל סבתא?…אולי איבדת אותה כשנסענו לים?" הוא אינו מברר ובודק, אלא מיד מאשים את יונתן. וכשיונתן מחזיר לו באותה מטבע האב כועס ומתעצבן: "אני דווקא שומר טוב טוב על הדברים שלי". הטון השלילי של האב לא יחנך את הבן לשמירה על חפציו. בסוף מתברר שיונתן אכן צדק, ואת החפצים לקחה והחביאה ביבה כלבת הבית.
הגיבור ביצירה: בן, בת וקבוצת הבנים והבנות
ב – 12 יצירות הגיבור הוא בן
ב – 8 יצירות הגיבורה היא בת
ב – 4 יצירות הגיבורה היא קבוצת הבנים והבנות
ברוב היצירות מוצג גיבור בן.
עיצוב דמות גיבור-בן
ביצירות שנבדקו לא מוצג גיבור בעל כוח פיזי רב (מאצ'ו). מצויות ביצירות דמויות המתנהגות בבריונות, מציקות ומשפילות, אך התנהגות זו מופנית כלפי הגיבור החלש. ברוב היצירות מופיע גיבור יצירתי הן בהתאם לסטריאוטיפ הגברי: נוח מכיר ויודע את כל סוגי המכוניות ("נוח בלי מוח")[31], ולכן הוא מצליח למסור מידע מהימן למשטרה לגבי המכונית שהייתה מעורבת בתאונה. יונתן הופך להיות הבלש בבית ("יונתן בלש ממש"[32]), יואב בונה מחנה ותחנת חלל ("הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[33]), דוד בונה מכונה מגרוטאות במחסן ("המכונה"[34]). ביצירות אחרות הם מתוארים כבעלי דמיון יצירתי: רון רואה בשלולית את ההשתקפות של עצמו ("שלולי"[35]), ומדמיין שהוא רואה בה חבר, שהופך להיות החבר הדמיוני שלו. גור מפרש את הציור שצייר בעזרת הדמיון, ומברך את דפנה חברתו בחרוזים שהמציא ("ילד של אימא"[36]). גם נמרוד, ילד עם דמיון יוצר, משחק עם מחשבותיו כאילו היו צעצועים, ומספר לאם שרשרת יפהפייה של מחשבות כרוכות אחת בשנייה ("מחשבה ממתינה"[37]).
במספר יצירות מוצג גיבור שעסוק רק ברצונותיו ובמשחקיו, וקימת אצלו בעיה רצינית של דחיית סיפוקים: הבן רוצה כלב ואינו מוכן להתחשב באחרים ("משפחה ממש מושלמת"[38]). יונתן מתואר כילד מניפולטיבי ש"מנהל" את המשפחה בגחמותיו ("תפסיק לזוז כבר"[39]), מפריע לכל הצופים לצפות בסרט, והבילוי הופך להיות סיוט. במקום לקבוע כללי התנהגות, מגדלים ההורים "מפלצת". הדוגמה הקיצונית ביותר היא אצל יואב שרוצה רק לשחק ושלא יפריעו לו, הופך את הסלון בבית למחנה ותחנת חלל, למרות שיש לו חדר משלו. בדמיונו הוא שולח את כל בני משפחתו כחבילות בדואר, כי הם מפריעים לו לשחק ולכן הוא אינו רוצה לראותם. ("הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[40])
כמו-כן מתואר בן חלש פיזית: בגן כשגור מתנדנד, עוצר איתמר בכוח את הנדנדה, נותן לו אגרוף בבטן ולועג לו: "חלשלוש אחד" ("ילד של אימא"[41]).
יוצא דופן הוא יפתח ("אריה בלילות"[42]) שרואה בלילות בביתו אריה מפחיד שמאיים לטרוף אותו, והפחד המטורף בלילות מוציא ממנו בסוף אלימות פיזית בלתי נשלטת, שמצליחה להסיר את התחפושת של ההורים.
עיצוב דמות הגיבורה – בת
ברוב היצירות מוצגת הבת באופן חיובי. במחצית מהיצירות היא מתוארת בהתאם לסטריאוטיפ: צריך לעזור לבנות; אם יש בעיה האבות יפתרו להן אותה ("אבא ואבא"[43]), הן משתפות פעולה ("שקית של געגוע"[44]) ("להיות ממש עצמך"[45]), ומחפשות אהבה, חום ופשטות ("הילדה שרצתה"[46]). בחלק מהיצירות מוצגת הבת כיצירתית ויוזמת: היא מוליכה את הקבוצה למצוא דרך קיצור לגן ובדרך הם מגלים בית גידול בטבע ("סתם שדה ירוק"[47]), או שהיא חולמת על חתול דמיוני ("אין פה רגע בלי חתול"[48]).
מנגד היא מוצגת גם בניגוד למודל המסורתי. מיכל מתוארת כפרא-אדם ושדה משחת, מרביצה לילדים בגן (באיור היא מכה את הילד בגן עם מערוך), מטפסת על הברוש ופותחת את הראש ומקשקשת על הארון והסדינים ("הדודה מיכל"[49]). ביצירה אחרת מוצגת הדס כמצחיקה וחצופה: למרות שהסב הוא שמביא לה את הגלידה, היא אינה מרשה לו ללקק ממנה כלל, היא גם אוסרת עליו להרים את הבובה, או לקלוע לה צמות, והיא מנסה להכתיב לו כיצד להתנהג, ויוצרת היפוך תפקידים ("וניל על המצח ותות על האף"[50]). ביצירה אחרת טלי מתעקשת ואינה מסוגלת להשתלט על הכעס שנוצר כתוצאה ממאבק מול אביה. (קים כאן עימות בין טלי שרוצה לשחק כאן ועכשיו ובין ההורים שרוצים ומחויבים להגיע בזמן לארוחה המשפחתית אצל הסבתא). האב שם לה גבולות ומחנך אותה לדחיית סיפוקים, אך היא אינה מוכנה לשתף פעולה ולהשתחרר, ולא מפריע לה לקלקל את האווירה במפגש של המשפחה המורחבת. ("טלי מתחת לשולחן"[51]).
אחים ואחיות
ב -12 יצירות (50%) מופיעים אחים ואחיות ובמחצית מהיצירות הם אינם מוצגים. מהעובדה שביצירה מוצג רק ילד/ה אחד לא ניתן להסיק שמדובר בבן/בת יחד/ה. בישראל בשנת 2023 ל – 70% מהמשפחות יש בהן אחים ואחיות (ואחוז המשפחות עם בן-יחיד עומד על 30%)[52]. היצירות הנדונות אינן משקפות את המציאות בנושא זה.
ב- 1/3 מהיצירות מוצגים יחסים טובים בין האחים, ב – 1/3 מהיצירות מוצגים יחסים מציאותיים; בדרך כלל היחסים טובים אך מידי פעם הם כועסים ורבים וב – 1/3 מהיצירות מוצגים יחסים דיס-הרמוניים וחוסר התחשבות מוחלט.
דוגמאות ליחסים טובים
ביצירה "לישון אצל סבתא"[53] מזמינים הנכדים (שני אחים ואחות) את סבתא לישון אצלם והם אוכלים ומשחקים יחדיו בהנאה.
גם ביצירה "מחשבה ממתינה"[54] מחנכת האם את הבנים לדחות סיפוקים, וכאשר עילי מתפרץ לשיחה בין האם לנמרוד, היא מבקשת ממנו להמתין, והאחים אינם רבים או מתווכחים.
דוגמאות ליחסים מציאותיים
ביצירה: "אחת שניים משפחה"[55] האח והאחות אוהבים לעשות דברים ביחד, לשחק ולצחוק אבל גם לכעוס, לצעוק, לריב ולפעמים גם להשלים.
ביצירה: "להיות ממש עצמך"[56] מעידה שי על עצמה שכאשר היא משתעממת היא מציקה לאחיה תום ואז הם רבים. אבל בדרך כלל היחסים ביניהם טובים.
דוגמאות ליחסים דיס-הרמוניים
ביצירה: "תפסיק לזוז כבר"[57] צריכה האחות הגדולה סיגל תמיד לוותר לאחיה יונתן. כל המשפחה צריכה להתמודד עם הקפריזות של האח הקטן, וסיגל רוטנת. ההתנהגות של יונתן הופכת את הבילוי המשפחתי לסיוט.
ביצירה: "טלי מתחת לשולחן"[58] נמצאת טלי בסערת רגשות, היא כועסת ואינה יכולה להירגע. אחיה דוד במקום לנסות להרגיע אותה ולעזור לה, מוסיף שמן על המדורה ומתייג אותה כקיפודה (בעלת קוצים ולא נעימה). כך היא נכנסת לתפקיד הקיפודה. רק שירה בת-דודתה אמפתית אליה, מתקפת את רגשותיה ומצליחה לעזור לה.
המקרה הקיצוני ביותר בנתק בין האחים מצוי ביצירה: "הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[59]. יואב מצייר וחסר לו סרגל. הוא נכנס לחדר אחותו, שהכניסה אליו אסורה ולוקח סרגל. האחות מתעצבנת שהוא חדר לפרטיות שלה, ולקח סרגל שהוא שלה. בתגובה היא צורחת עליו, מקללת אותו ומעליבה אותו. הוא מצידו נכנס ללא רשות, וכן לא ביקש ממנה רשות לקחת את הסרגל, וגם לא החזיר אותו למקומו. אבל התגובה של האחות הגדולה חסרת פרופורציה. הערך של הפרטיות והחזקה של הרכוש הופך להיות הערך המקודש והחשוב ביותר, ויחסי אנוש תקינים בין האחים אינם נחשבים כלל. הוא בתגובה מחליט לשלוח אותה בדואר. אך כדי להכניס אותה לחבילה הוא חייב להיות ערמומי.
האם קים מהפך ביצירה?
ברוב מוחלט של היצירות (84%) מוצג קונפליקט, יש מהפך והקונפליקט נפתר. בחלק קטן של היצירות המהפך הוא הן של הילד/ה והן של המבוגר.
מתוך היצירות שמצוי בהן מהפך, הרוב הוא מהפך של המבוגר ששינה את גישתו והתייחסותו (60%), ועבר מעמדה ביקורתית ושיפוטית, חוסר סבלנות וחוסר פירגון, לעמדה של אמפתיה. רוב המהפכים שעוברים הילדים נקשרים לבנות (63%) וברוב המקרים הן של הבנים והן של הבנות (78%) נעשה המהפך באמצעות חוויה שהם עברו.
דוגמאות למהפך שחל בגישת המבוגר
בעמדת הפתיחה, מוצגת התקשורת בין רון לאימו רק באמצעות גערותיה החוזרות ונשנות בעיקר על נושאי סדר וניקיון. ("שלולי"[60]). הוא שותק ואינו מספר לה על חברו הדמיוני בשלולית. רון משחק ונהנה, והאם כועסת כי הוא הרטיב את המכנסיים והמעיל. התפנית מתרחשת כשרון אינו חוזר הביתה, והאם הדואגת יוצאת לחפשו. כשהיא רואה שהוא עצוב, היא מחבקת ואמפתית. לאחר שהוא מספר לה על שלולי, היא מבינה אותו לראשונה ומנחמת אותו. המהפך קורה בעקבות תקשורת טובה ואמפתיה.
ביצירה "אריה בלילות"[61] בעמדת הפתיחה מתחפשים ההורים לאריה בלילה, ומפחידים בטירוף את נמרוד. המהפך מתרחש לאחר שהוא מסיר מהם את התחפושת ויותר הם כבר לא מפחידים אותו.
בעמדת הפתיחה מתעללים ומשפילים ההורים, ובעיקר האם, את נוח ומתייגים אותו כאידיוט גמור("נוח בלי מוח"[62]). האם מגדילה לעשות, וכאשר נודע שתיק החקירה פוענח בעזרת ידיעותיו וזכרונו של נוח, היא שואלת את האב: "אתה בטוח שזה היה נוח שלנו?" קשה לה להשלים ולהאמין ביכולותיו. רק לאחר שהוא מקבל אישור מבחוץ והוכחה בצורת תעודת הוקרה מהמשטרה, חל מהפך והיא משנה את גישתה.
דוגמאות למהפך של הילד
בעמדת הפתיחה מתואר יונתן כילד מניפולטיבי וקפריזי שיש לו בעיה בדחיית סיפוקים ("תפסיק לזוז כבר"[63]). הוא מפריע לכל קהל הצופים לצפות בסרט, הוא שולט ומנהל את משפחתו וכולם צריכים לספק את צרכיו. ההורים מוותרים לו, כי בצורה זו הם קונים שקט רגעי. האם מוותרת על החינוך של יונתן ורק מרצה אותו. התיאור הזה מייצג מציאות שבה ההורים היום מגדלים "מפלצות". המהפך מתרחש באמצעות מפלצות שמככבות בסרט והן מפחידות אותו. הפחד גורם לו להבין שיש להתחשב באחר ובסביבה. מילד לא רגוע שכל הזמן צריך לזוז ולהפריע, בסוף הוא היחיד שרוצה לשבת בכיסא שלו ולצפות בסרט המצויר.
ביצירה "להיות ממש עצמך"[64] אוהבת שי לשחק בבובות, ובפנטזיה שלה שמלות פאר וכתר יהלומים יסבו לה אושר ויקנו לה עמדת שליטה וכוח, כי כולם ישתחוו לה. אך הסבתא שוברת סטריאוטיפים ומעבירה מסרים ליברליים. היא משכנעת אותה שנסיכות אינן חופשיות ועליהן לוותר על חיי חברה. הסבתא מלמדת אותה על חשיבות המימוש העצמי, וחשיבות פיתוח הדמיון. המהפך מתרחש בגישה של שי לפנטזיה המוצגת בסרטי דיסני בעקבות שיחה עם הסבתא.
ביצירה "מחשבה ממתינה"[65] עובר נמרוד תהליך למידה של דחיית סיפוקים, שבאמצעותו הוא הופך ליצירתי. נמרוד רוצה לספר לאם מיד מחשבה מאד חשובה מבחינתו. כיוון שהיא עובדת, היא מבקשת מנמרוד להמתין ולגלות סבלנות. תגובת נמרוד לדחיית הסיפוק אינה תוקפנית, אלא יצירתית והומוריסטית. מחשבה רודפת מחשבה, והמחשבות הופכות לפירמידה. כאשר האם מתפנה, במקום לשתף אותה במחשבה הראשונה, הוא מספר לאם שרשרת יפהפייה של מחשבות כרוכות אחת בשנייה. דחיית הסיפוק המיידי של כאן ועכשיו הולידה לו סיפור. החוויה היצירתית שהוא עבר הולידה את המהפך.
דוגמאות למהפך כפול
מיכל, שבעמדת הפתיחה מוצגת כפראית , אלימה, מזיקה ולא מרוסנת בצורה קיצונית ("הדודה מיכל"[66]), הופכת להיות דודה זקנה שנותנת עצות. המהפך מתרחש בעקבות שינוי בסטטוס המשפחתי, שבגיל 5 היא הופכת לדודה של תאומים. אביה מבין שהמהפך גרם לה להיות ילדה עצובה ומנע ממנה ילדות מאושרת, ומעניק לה לגיטימציה לחזור להיות ילדה. היא חוזרת להיות ילדת טבע מאושרת, אבל מפסיקה להיות אלימה. מיכל עוברת מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת ובסוף מגיעה לנקודת האיזון.
גם ההורים עוברים מהפך. בעמדת הפתיחה ההורים אינם יודעים כיצד להכיל ולהתמודד עם בתם הפראית חסרת הרסן, והאם כועסת ורוטנת עליה כל הזמן. לאחר שהיא, במקום לשחק, יושבת בחברת זקנים הם מבינים שהיא צריכה לחזור להיות ילדה שמחה. כשהיא חוזרת להיות ילדת טבע ומשחקת עם התאומים, גם הם שמחים.
גם ביצירה "טלי מתחת לשולחן"[67] מוצגת עמדת מוצא של עקשנות, וחוסר יכולת של טלי להשתלט על כעסיה. בדרך לארוחה המשפחתית אצל סבא וסבתא, רוצה טלי לשחק בשלוליות, ולא הרשו לה. ההורים מציבים לה גבולות, אך היא אינה מסוגלת להירגע, ובאובססיביות הכעס שלה מתגבר. המהפך מתרחש בעזרתה של שירה בת-דודתה, שמתייחסת אליה באמפתיה, מתקפת את רגשותיה, עוברת אתה את התהליך ועוזרת לה שלב אחר שלב להתיר את כעסיה. האפיזודה חוזרת גם לגבי הסבתא, שכועסת על נכדיה, שלא התחשבו בה, השתוללו, הרעישו והפריעו לה את מנוחת הצהרים. עכשיו טלי מתקפת את רגשותיה של הסבתא, מתייחסת אליה באמפתיה, עוברת אתה את התהליך ובהדרגתיות עוזרת לה להירגע.
המהפך מתרחש באמצעות התייחסות אמפתית ותיקוף רגשות.
דמויות גרוטסקיות והומוריסטיות של מבוגרים בטקסט ובאיור
במחצית מהיצירות מוצגות דמויות גרוטסקיות והומוריסטיות של מבוגרים בצורה מאד לא מחמיאה, ובחלקן, בעיקר באיורים, הן אינן מעוררות אהדה. לא מדובר בדמות של אנטגוניסט, אלא בדמויות שהן חלק מהמשפחה הקרובה, או שמדובר בדמויות משנה של המבוגרים. כיוון שמדובר ביצירה הומוריסטית הצגת הדמויות מוגזמת ומוקצנת.
לדוגמה ב "דודה מיכל"[68] מתוארות הדודות בביקורתיות רבה: רוב הזמן הן מתלוננות על כאבים ומחלות, רבות ביניהן ומרכלות על הדודים. לדברי האב: "הסידן של אחת הדודות עבר למוח של דודה אחרת"[69]. גם הדודים מתוארים בהתאם: בעלי קרחות, סובלים משכחה, דוד שלובש שמלות וניעלם בלילות, דוד שחי בהכחשה ודוד שכל שנה מחליף אישה. הדבר שמאפיין אותם שהם מוצאים פגמים בכל אחד מהמשפחה. באיור, בעיקר לגבי הגברים, אף דמות אינה נעימה למראה. האוירה המתוארת רחוקה מאד מהרמוניה משפחתית.
גם ביצירה: "הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"[70] מוצגת המשפחה במערומיה ובאופן חתרני ומוגזם. המשפחה אינה מתפקדת, אינה מאוזנת, חסרת פרופורציה, שאינה מסוגלת לתקשר אלא בקללות, בצעקות ובצרחות. כל הדמויות (אב, אם, אחות והכלב) כולל יואב מאוירות בצורה גרוטסקית, מבעיתות, מתעצבנות ורוגזות, כולל פה ענק צורח. מוצגת כאן מציאות של חוסר הבנה וחמלה, בה כל אחד במשפחה "רואה" ועסוק רק בעצמו. ההורים במקום לתמוך ולעזור, רק מפריעים ומציקים ליואב, שגם הוא "רואה" רק את עצמו והוא חסר גבולות.
דוגמה אחרת מוצגת ביצירה: "לכל קמט יש סיפור"[71]. היצירה אמנם מציגה אינטימיות רבה בין הסבא והנכד, אך באיור מוצג הסבא בהגזמה, כפוף ובעל שער לבן. פניו תופסים את רוב העמוד. מול פני הילד בעל העור העדין, חורצים הרבה מאד קמטים את פני הסב, והסב תומך את פניו בידו השמאלית. לא רק שהאיור אינו מתאר מציאות אידיאלית של סבא שנראה צעיר, הסבא מתואר כישיש, שמתאים יותר ליחסי סבא-רבא ונין מאשר ליחסי סבא-נכד.
יחסי סבתא – סבא – נכדים
במקביל לשינוי בתפקיד ובמעמד של הסבתא והסבא במטלת גידול הנכדים בחברה הישראלית ב30 השנים האחרונות, הם נכנסו גם כבעלי השפעה ומשמעות לספרות הילדים לגיל הרך. סבים וסבתות רבים חווים רגשות חיוביים, סיפוק והנאה שמחה וגאווה מהקשר עם הנכדים. מחקרים מראים שקשר רגשי קרוב ביניהם מועיל ומשמעותי לשני הצדדים.[72] הסבאות היא חוויה של הורות מהנה, ללא העול והאחריות של גידול הורי.[73] בדרך כלל ספרות הילדים אינה מתארת את המציאות העגומה של תהליך ההזדקנות.[74]
מתוך 24 יצירות שנבדקו יש ייצוג לסבתאות ב 11 יצירות (46%). מהן מופיע הסבא ב 81% מהיצירות, הסבתא מופיעה ב 54%, הנכדות מופיעות ב 72% והנכדים מופיעים ב 63%.
כיצד מוצג דיוקן הסבתא והסבא ביצירות הללו?
קשר הדדי של הנאה ונחיצות
בכל היצירות שנבדקו מצוי קשר רגשי עמוק בין שני הצדדים. הם מרבים לשוחח ולשחק יחדיו.
לדוגמה: ביצירה: "סבא בישל מרק"[75] מוצג הסב בעמדת המוצא כבודד ועצוב. אך הבית שלו תמיד פתוח עבור הנכדים. (ילדיו כנראה עסוקים ואינם יכולים לבוא). הוא מבשל להם מרק, והם באים לאכול אצלו. הנתינה, האירוח וההרגשה שהוא נחוץ הופכת אותו לשמח ומאושר והנכדים נהנים מהמרק ומהאווירה הטובה.
ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[76] כותב הסבא סיפור לנכדה, ובא לשחק איתה. הוא משחק כמבולבל ומצחיק אותה ושניהם נהנים. יחד עם זאת הוא מתנהג כמו ילד, אינו מתחשב ומפריע לסדר היום של הילדה, שנקבע ע"י האם.
גם ביצירה : "המכונה"[77] דוד משוחח עם הסבתא, ומשחק עם הסבא. הסבא גורם לנכד שמחה בעיסוק ביצירה המשותפת והנכד גורם להם שמחה וכולם מרגישים נחוצים. הנכד מחזיר אותם לעברם, ולזיכרונותיהם הטובים והנעימים.
ביצירה: "הילדה שרצתה"[78] מול כל השפע חסר הפרופורציות שמציעים לה ההורים, הדבר שהילה רוצה יותר מכל הוא ללכת לסבא וסבתא. הנכדה יושבת על סבתא, והם קוראים בספר, ואחר הסבא מנגן בגיטרה. כולם מאד נהנים ומרגישים נחוצים.
כל היצירה: "לכל קמט יש סיפור"[79] היא למעשה דו-שיח מתמשך בין הסב לנכד.
קשר באמצעות האוכל האהוב
ברוב מכריע של היצירות (73%)מגישים במפגש אוכל שהנכדים אוהבים.
סבא מבשל מרק אפונה, שיובל הנכד מאד אוהב.("סבא מבשל מרק"[80]).
ביצירה: "טלי מתחת לשולחן"[81] כולם נהנים מהאוכל הטעים שסבתא מכינה לארוחת-שבת המשפחתית, וטלי אוהבת במיוחד את עוגת התפוחים + גלידת וניל של סבתא.
הנכדה מקבלת פיתה עם שוקולד שהיא אוהבת ("הילדה שרצתה"[82])
דוד אוכל בצהרים שניצל ופתיתים שסבתא מכינה, ובערב הם אוכלים חביתה בפיתה וסלט ירקות של סבתא נורית שדוד הכי אוהב ("המכונה"[83]).
בכל מקרה לא מדובר במאכלי גורמה יקרים, אלא באוכל פשוט ומזין שילדים אוהבים. גם כאשר סבא אמנון לוקח את יותם לבית הקפה, הילד שותה מיץ ענבים ולא קינוחים ועוגות. ("לכל קמט יש סיפור"[84]).
לעומת זאת ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[85] מביא הסב להדס, לפני ארוחת הערב גלידת תות-וניל בגביע, כחלק מרצונו לשבור את החוקים והמוסכמות.
שיחה, הקשבה, סבלנות
ברוב היצירות (73%) מתקיים דו-שיח אינטימי בין הסבתא/סבא לנכד/ה בצד הקשבה וסבלנות. השיח מתקיים הן עם הסבתא והן עם הסבא, הן עם הבנים והן עם הבנות.
לדוגמה ביצירות: "וניל על המצח ותות על האף"[86], "לישון אצל סבתא"[87], "לכל קמט יש סיפור"[88] מלווה כל המפגש בדו-שיח ביניהם.
ביצירה: "שקית של געגוע"[89] מספר הסב לנכדה על ההיסטוריה המשפחתית ועל זיכרונותיו מחג הפירות בט"ו בשבט. הסב מעורר את הערכתה להמשיך את המנהג בעתיד.
גם ביצירה: "להיות ממש עצמך"[90] מתקיים דו-שיח משמעותי בין הסבתא לשי הנכדה. הסבתא מנצלת את המשחק בבובות נסיכות כדי לשבור סטריאוטיפים ולהעביר מסרים ליברליים ופמיניסטיים בנושא חשיבות המימוש העצמי, עצמאות מחשבתית והתנגדות לחשיבה דוגמתית. המסרים בסיפור גלויים ונאמרים בצורה מפורשת על ידי הסבתא. היא מצליחה להשפיע על גישתה של הנכדה, כשהיא מבהירה לה על מה היא תצטרך לוותר, ומה המחיר שהיא תשלם עבור הפנטזיה להיות נסיכה.
ביצירה: "הילדה שרצתה"[91] מודגש הפער בין ההתייחסות של ההורים, שכלל אינם מקשיבים לה ומציעים לה באובססיה מקצועות שכלל אינם מתאימים לילדה קטנה ובין הסבא והסבתא שמקשיבים לה והיא נהנית להיות אצלם.
לעומת זאת ביצירה: "טלי מתחת לשולחן"[92] מצוי היפוך תפקידים. הנכדה מקשיבה וסבלנית. היא מתקפת את הרגשת הכעס של הסבתא, שהנכדים השתוללו והעירו אותה משנת הצהרים בשבת. בעזרת השיחה, החיבוק והאמפתיה עוזרת לה טלי להתיר את כעסיה והרגשתה הרעה.
קשר פיזי וחושי
ברוב מכריע של היצירות (90%) מתואר קשר פיזי וחושי של הסבתא/סבא והנכדים. הם מחבקים ומנשקים את הנכדים, ומנגד גם הנכדים יוצרים קשר ומגע.
לדוגמה: הדס "רוכבת" על כתפי סבא, והידיים שלה מונחות על ראשו הקרח ("וניל על המצח ותות על האף")[93], וכאשר הוא נכנס למיטה שלה, היא מחבקת ומנשקת אותו. קיים כאן היפוך תפקידים שמאפיין יצירה הומוריסטית.
רבקה יושבת על סבא, מחבקת אותו ובגינה היא מניחה עליו את ראשה ("שקית של געגוע")[94].
וביצירה "טלי מתחת לשולחן"[95] כל המשפחה המורחבת מתחבקת בשמחה עם הסבתא והסב, ובסוף טלי והסבתא מתחבקות חיבוק אמיץ ואוהב.
גם ביצירה "סתם שדה ריק"[96] כאשר מיה רואה בשדה בעל-חיים ומפחדת ממנו, היא מחבקת את סבא, נאחזת בו ותופסת אותו כמי שמגן עליה.
בניגוד לתיאור הקשר החושי והפיזי במפגש של הסבתא/סבא עם הנכדים, שמוצג ברוב מכריע של היצירות, קשר זה אינו בא לידי ביטוי, ברוב היצירות, בין ההורים והילדים. ברוב היצירות (70%) ההורים והילדים אינם מתחבקים ומתנשקים. בשאר היצירות: ב (10%) יוצרות האימהות בדרך קבע מגע חושי ופיזי עם הילדים, ב (10%) מדובר במשפחה להט"בית ובאם חד-הורית שבה מחבקים ומנשקים את הבנות, וב – (10%) רק לאחר מהפך שמתרחש ביצירה הן מלטפות, או מחבקות ומנשקות.
לדוגמה ביצירה: "הדודה מיכל"[97] רק כאשר האם מבינה שמיכל עצובה ואיבדה את שמחת-החיים, היא מלטפת ומנשקת אותה, ונותנת לה לגיטימציה לחזור להיות "טום בוי", ואז מיכל מחבקת אותה.
גם ביצירה "שלולי"[98] האם דואגת לרון ומחפשת אותו, כשהיא מוצאת אותו היא מניחה את ידה על גבו (גם לא ממש חיבוק).
בנוסף לכך, במפגש בין הסבתא/סבא והנכדים אין קשר לנושא המגדר: הן הסבא והן הסבתא מחבקים מנשקים ומלטפים את הנכדים. לעומת זאת במפגש בין ההורים וילדיהם גם כאשר כבר נוצר מגע פיזי, הוא נעשה על ידי האימהות או על ידי המשפחה הלהט"בית.
האם קימת הירתמות לטיפול בנכדים?
ברוב המקרים (70%) לא מוצגת הסבאות כמי שמשמשת כעזרה להורים. הנכדים בוחרים לבוא אליהם, או שהם באים עם ההורים לארוחה משפחתית בשבת, או שהסבא והסבתא יוזמים את המפגש ובאים לשוחח ולשחק עם הנכדים. במקרה אחד לא רק שהסב אינו עוזר להורים, אלא הוא מפריע לסדר היום של הנכדה, ובא לשחק איתה מתי שנוח לו.
ביצירות האחרות (30%) הסבא לוקח את הנכד/ה מהגן לביתו.
לדוגמה: סבא ראובן לוקח את דוד מהגן ("המכונה"[99]), והוא אוכל אתם ארוחת-צהרים, ורק אחרי ארוחת-ערב הם מחזירים אותו לביתו.
ביצירה: "לכל קמט יש סיפור"[100] לוקח הסב את יותם בכל יום שלישי מהגן. בדרך לבית של סבא הם מבקרים בבית הקפה של אביבה.
היכן מתקיים המפגש?
ברוב היצירות (70%) המפגש אינו מתקיים בבית של הילד/ה, אלא בבית הסבתא/סבא, או בדרך מהגן. בחירה זו מדגישה את החשיבות של הסבאות בחיי הנכדים ואת הצורך שלהם בנוסף לבית ההורים, במרחב אינטימי, הרמוני ותומך.
המשולש: הורים, סבאות, נכדים
ברוב מכריע של היצירות (80%) ההורים אינם נמצאים במפגש, והמשולש: הורים, סבתות/סבים ונכדים אינו מופיע בהן. המפגש בין הסבתא/סבא והנכדים הופך להיות אינטימי והרמוני. רוב היוצרים נמנעים מלהציג קונפליקטים אפשריים בקשר בין ההורים לסבתות/סבים, שיכולים לנבוע מתפיסות חינוכיות שונות, או בחוסר התאמה ברצון ההורים מול רצון הסבתות/סבים במידת המעורבות שלהם (מועטה מול מרובה), חוסר פירגון הדדי ותפיסה של דברים מובנים מאליהם, או מביקורת ושיפוטיות הדדית. למעט ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[101] בה נרמזת ביקורת של הכלה על חמיה: האם אינה מרוצה שהסב מביא להדס גלידה לפני הארוחה, ושולחת אותה לאכול, ומפסיקה את כל המשחקים של הסב עם הדס, ובסוף היא אומרת: "זה הסבא שלך מהצד של אבא, לא הסבא מהצד שלי". האם מציבה גבולות, והסב אינו מתחשב בהן.
גם כאשר ההורים נמצאים יחד עם הסבתא הסבא והנכדים, האינטראקציה היא בין הנכדים והסבתות/סבים, וההורים נמצאים ברקע. בחירה זו מדגישה את הקשר המיוחד שנוצר ביניהם.
האם מציגים את הסבתא/סבא "צעירים" באורח חייהם?
באף יצירה הם אינם מוצגים כסעודיים. (על פי הנתונים הסטטיסטיים הוגדרו 23% מהאזרחים הוותיקים בישראל כסיעודיים בשנת 2015)[102]. נתון זה אינו בא לידי ביטוי ביצירות; כולם מוצגים כפעילים ומתפקדים. כל הנשים מוצגות כצעירות ברוחן, פעילות ומתפקדות, ורוב הגברים מוצגים (63%) כצעירים באורח חייהם.
ביצירה: "וניל על המצח ותות על האף"[103] מוצג הסב באיור כקרח, אך הסב צעיר ברוחו, הן פיזית :הוא מרכיב את הדס על כתפיו, והן אינטלקטואלית: הוא כותב לה סיפור, הוא משחק ומצחיק אותה.
גם ביצירה: "שקית של געגוע"[104] הסב באיור אינו נראה זקן, הוא פעיל, נוסע באוטובוס, ויושב במלא אונו בגינה. הוא מביא לנכדה שתיל של עץ תפוזים, ומספר לה זיכרונות על ההיסטוריה המשפחתית.
ביצירה: "להיות ממש עצמך"[105] הסבתא אינה מאוירת כזקנה, אלא כמבוגרת, היא דעתנית, נמרצת ופעילה, כמו חברה מבוגרת של הנכדה.
גם ביצירה: "לישון אצל סבתא"[106] נראית הסבתא באיור כמבוגרת, אך לא זקנה. היא מבשלת ארוחת שישי לכל המשפחה, מספרת סיפורים לפני השינה ומשחקת עם הילדים.
לעומת זאת ביצירה: "סבא בישל מרק"[107] בעמדת המוצא ובאיור מוצג הסב כבודד, עצוב ויושב בבית, שאופייני לתהליך ההזדקנות. הוא מבשל לעצמו מרק כדי לעודד את רוחו. אך כשמגיעים הנכדים והאורחים הוא הופך לשמח ומאושר.
במקרה נוסף נוגעת היצירה בתהליך הפיזי של ההזדקנות ("לכל קמט יש סיפור"[108]) ובהתקמטות העמוקה של העור. מול פניו של יותם, ילד בגן מאד חמוד ויפה, בולטת יותר חזות הזקנה של הסב: לסב שער לבן, כל עור פניו מקומט מאד (ומאויר בהגזמה), אפו ארוך ומגושם והוא יושב כפוף. אך הסב מוצג כמתפקד, לוקח את יותם מהגן, יחד הם יושבים בבית קפה ומשוחחים שיחה אינטימית ואוהבת.
למרות שברוב המקרים, בעיקר הסבים, אינם נראים במיטבם באיורים, כולם מתוארים כסימפטיים, אהובים, מקשיבים ומתחשבים. בשום מקרה, בניגוד ליחסים עם ההורים, אין תיאור של צעקות וצרחות על הנכדים.
סיכום
ברוב היצירות שנבדקו מוצגות משפחות מהמעמד הבינוני, ובכל מקרה לא מוצגת מציאות של המעמד הנמוך העני. (הן משום שהיוצרים משתייכים למעמד הבינוני, והם כותבים על מה שהם מכירים, וכן הוצאות הספרים מכוונות לקהל יעד של המעמד הבינוני). כמו-כן מוצגות ביצירות ברוב מכריע משפחות נורמטיביות, והיצירות אינן משקפות את המציאות בנושא המשפחות המורחבות בישראל.
בהצגת המשפחה היוצרים אינם נצמדים למודל של ספרות הילדים הדידקטית להציג את הרצוי ולא את המצוי, ומציגים ברוב היצירות מציאות מורכבת של היחסים ואת הקשיים של ההורים בחינוך הילדים. דמות האם נמצאת ברוב מוחלט של היצירות ובעצוב דמותה מוצגת מציאות מורכבת ומציאותית ולא מציאות אידיאלית. ברוב היצירות, בניגוד לסטריאוטיפ, מצוי גיבור בן שאינו מוצג כבעל כוח פיזי רב, אלא כיצירתי ובעל דמיון יוצר. לחלק מהילדים הן בנים והן בנות יש בעיות בדחיית סיפוקים, הם עסוקים רק במשחקים שלהם ולא מעניין אותם דבר, וכן מוצגת אלימות פיזית ומילולית. בנוסף, מוצג עיצוב הבת ברוב היצירות באור חיובי, לעומת דמות האב שמוצגת לרוב באור שלילי, ובמחצית מהיצירות מוצגים מבוגרים בצורה הומוריסטית וגרוטסקית. קימת "חתרנות" בהצגת המשפחה שאינה מתפקדת בספרות הילדים, ולכן היא נעשית דווקא ביצירות הומוריסטיות בהן משתמשים בהומור כגשר למקומות מסובכים.
כמו-כן, בניגוד לתיאור הקשר החושי והפיזי במפגש בין הסבתא/סבא והנכדים שמוצג ברוב מכריע של היצירות, לא בא לידי ביטוי ברוב היצירות הקשר הפיזי והחושי ביחסי הורים וילדים, התנהגות שאינה מייצגת נאמנה את החברה הישראלית שנתפסת כמשפחתית וחמה.
כיוון שכתיבה לילדים בגיל הרך היא כתיבה עם תקווה מתרחש מהפך ברוב מוחלט של היצירות, בו המבוגרים עברו מעמדה של ביקורתיות ושיפוטיות לעמדה של אמפתיה והכלה, או שהילדים מקבלים שיעור בדחיית סיפוקים ושליטה עצמית.
לעומת זאת מוצגים היחסים בין סבתא, סבא / נכד, נכדה כפי שהוצגה בעבר המשפחה הרצויה. ברוב מכריע של המקרים קים קשר הדדי של הנאה ונחיצות, קשר של שיחה, הקשבה וסבלנות והיחסים הרמוניים ורצויים. כמו-כן הקשר באמצעות האוכל האהוב על הנכדים מייצג את הקשר החם ביניהם. המציאות העגומה של תהליך ההזדקנות אינו בא לידי ביטוי ביצירות, כולם פעילים ומתפקדים. בשום מקרה, בניגוד ליחסים עם ההורים, אין תיאור של צעקות וצרחות על הנכדים. לא מוצגים קונפליקטים, בין דור ההורים לדור הסבים בנושא חינוך הילדים, לא מוצגים פינוק ונתינה חומרית, כולם רוצים לטפל בנכדים תמיד, לא מוצג ניצול של ההורים, או חוסר רצון לעזור בטיפול, או דור שלישי ביקורתי ושיפוטי על חינוך שהבנים שלהם נותנים לנכדים.
רשימה ביבליוגרפית
- רשימת המקורות ע"פ סדר א"ב של שמות היוצרים
ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
גרוסמן דוד(2012). יונתן בלש ממש ת"א: עם עובד איור: גלעד סופר
גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
גרוסמן דוד(2022). אין פה רגע בלי חתול ת"א: עם עובד איור: נעמה בן זימן
גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א:
ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
הראל נירה(2007). סבא בישל מרק ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עפרה עמית
הראל נירה(2011). נח בלי מוח ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עומר הופמן
הראל נירה(2014). לישון אצל סבתא הוצאת זברה איור: הדר גבע
וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
וייס גבאי תמר(2022). סתם שדה ריק מודיעין: כנרת זמורה ביתן. איור: בלה פוטשבוצקי
חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
נבו אשכול(2022). מחשבה ממתינה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דיויד הול
פירון מאירה(2011). תפסיק לזוז כבר ת"א: משכל איור: תמר הוכשטטר
קידר מיכל(2015) אחת שניים משפחה הוצאה עצמית איור: נורית יובל
קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור:תמר לב
קלר אלינוער(2006). משפחה ממש מושלמת מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: נעמה פלג סגל
ראובני רועי(2013). אבא ואבא חולון: אוריון איור: סיגל משל
רוזובסקי מירי(2019). כולם פה עכשיו מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דניאל פלג
שלו מאיר(1988). אבא עושה בושות ירושלים: כתר. מאייר: יוסי אבולעפיה
שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
שלו מאיר(2004). אריה בלילות ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
שלו צרויה(2001). ילד של אמא ירושלים: כתר איור: כריסטינה קדמון
- רשימת המחקרים ע"פ סדר הא"ב של שמות החוקרים
אוזירוביץ קורן טלי. משפחות בישראל נתונים סטטיסטיים – סטטיסטיקה של גירושין בישראל. אינטרנט
בן-ארי נאור (2022). סבאות, סבתאות ומשמעות. אינטרנט. אתר בטיפולנט
ברץ לאה (2021). סבתא כבר לא רק סורגת: דיוקן הסבתא בראי ספרות הילדים לגיל הרך. בין השורות כרך 5. אינטר
הכנסת מרכז המחקר והמדע (2017). נתונים בנושא אזרחים ותיקים, הזדקנות וזקנה בישראל. אינטרנט
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2023). משפחות בישראל נתונים לרגל יום המשפחה.
אינטרנט. טיפולנט (2014). המחקר קובע – חשוב לגעת.
אינטרנט. טל שטרית נוחי (2008). החיים בסבאות אינטרנט אתר פסיכולוגיה עברית
מגד איל(2016). אושרליה ת"א: ידיעות אחרונות
קרן לפלר. לגעת משמע לתת. אינטרנט
Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday
©
2024
הערות:
[1] מגד איל(2016). אושרליה ת"א: ידיעות אחרונות עמ' 173
[2] אוזירוביץ קורן טלי. משפחות בישראל נתונים סטטיסטיים – סטטיסטיקה של גירושין בישראל. אינטרנט
[3] סוזן פורווארד טבעה את המונח: הורים מרעילים. היא מציגה את הנזקים שהם גורמים וכיצד ניתן להתגבר עליהם. לטענתה הגישה המקובלת לשכוח ולסלוח להורים יכולה להרע לנפגעים (הילדים שהם לעולם אינם האשמים), והיא מציעה שיטה כיצד להשתחרר מהתסכולים שיצרה מערכת היחסים ההרסנית והמעיקה. ראה:
Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday
[4] ראובני רועי(2013). אבא ואבא חולון: אוריון איור: סיגל משל
[5] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור:תמר לב
[6] חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
[7] מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
[8] ההדגשה שלי
[9] רוזובסקי מירי(2019). כולם פה עכשיו מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דניאל פלג
[10] נבו אשכול(2022). מחשבה ממתינה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דיויד הול
[11] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[12] פירון מאירה(2011). תפסיק לזוז כבר ת"א: משכל איור: תמר הוכשטטר
[13] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל. הסיפור מבוסס על משפט שאמרה הדס, נכדתו של מאיר שלו: "תשמור לי, אבל אל תאכל", שהצחיק אותו מאד. ראה: גרטי יעל(13.6.23) האנשים האמיתיים מאחורי הדמויות בספרי הילדים של מאיר שלו YNET.
[14] שלו מאיר(1988). אבא עושה בושות ירושלים: כתר איור: יוסי אבולעפיה
[15] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[16] שלו מאיר(2004). אריה בלילות ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה. הסיפור מבוסס על דברי מיכאל, בנו של מאיר שלו, שרצה שאביו יגלם אריה במשחק ביניהם ואמר לו: "אבל תהיה אריה זקן, בלי שיניים". דבריו הצחיקו מאד את שלו. ראה: גרטי יעל(13.6.23) האנשים האמיתיים מאחורי הדמויות בספרי הילדים של מאיר שלו YNET.
[17] הראל נירה(2011). נח בלי מוח ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עומר הופמן
[18] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[19] ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
[20] ראה: א. טיפולנט (2014). המחקר קובע – חשוב לגעת. אינטרנט
ב. קרן לפלר. לגעת משמע לתת. אינטרנט
[21] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[22] מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
[23] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[24] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור: תמר לב
[25] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[26] שלו צרויה(2001). ילד של אמא ירושלים: כתר איור: כריסטינה קדמון
[27] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[28] שלו מאיר(2004). אריה בלילות ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[29] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור: תמר לב
[30] גרוסמן דוד(2012). יונתן בלש ממש ת"א: עם עובד איור: גלעד סופר
[31] הראל נירה(2011). נח בלי מוח ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עומר הופמן
[32] גרוסמן דוד(2012). יונתן בלש ממש ת"א: עם עובד איור: גלעד סופר
[33] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[34] חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
[35] מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
[36] שלו צרויה(2001). ילד של אמא ירושלים: כתר איור: כריסטינה קדמון
[37] נבו אשכול(2022). מחשבה ממתינה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דיויד הול
[38] קלר אלינוער(2006). משפחה ממש מושלמת מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: נעמה פלג סגל
[39] פירון מאירה(2011). תפסיק לזוז כבר ת"א: משכל איור: תמר הוכשטטר
[40] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[41] שלו צרויה(2001). ילד של אמא ירושלים: כתר איור: כריסטינה קדמון
[42] שלו מאיר(2004). אריה בלילות ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[43] ראובני רועי(2013). אבא ואבא חולון: אוריון איור: סיגל משל
[44] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור: תמר לב
[45] גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
[46] ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
[47] וייס גבאי תמר(2022). סתם שדה ריק מודיעין: כנרת זמורה ביתן. איור: בלה פוטשבוצקי
[48] גרוסמן דוד(2022). אין פה רגע בלי חתול ת"א: עם עובד איור: נעמה בן זימן
[49] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[50] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[51] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[52] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2023). משפחות בישראל נתונים לרגל יום המשפחה. אינטרנט
[53] הראל נירה(2014). לישון אצל סבתא הוצאת זברה איור: הדר גבע
[54] נבו אשכול(2022). מחשבה ממתינה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דיויד הול
[55] קידר מיכל(2015) אחת שניים משפחה הוצאה עצמית איור: נורית יובל
[56] גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
[57] פירון מאירה(2011). תפסיק לזוז כבר ת"א: משכל איור: תמר הוכשטטר
[58] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[59] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[60] מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
[61] שלו מאיר(2004). אריה בלילות ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[62] הראל נירה(2011). נח בלי מוח ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עומר הופמן
[63] פירון מאירה(2011). תפסיק לזוז כבר ת"א: משכל איור: תמר הוכשטטר
[64] גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
[65] נבו אשכול(2022). מחשבה ממתינה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: דיויד הול
[66] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[67] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[68] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[69] ספק אם נמען-ילד יכול להבין את המשמעות של משפט זה.
[70] הופמן עומר(2019). הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר ת"א: ידיעות אחרונות. איור: עומר הופמן
[71] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
[72] בן-ארי נאור (2022). סבאות, סבתאות ומשמעות. אינטרנט. אתר בטיפולנט
[73] טל שטרית נוחי (2008). החיים בסבאות אינטרנט אתר פסיכולוגיה עברית
[74] ברץ לאה (2021). סבתא כבר לא רק סורגת: דיוקן הסבתא בראי ספרות הילדים לגיל הרך. בין השורות כרך 5. אינטרנט
[75] הראל נירה(2007). סבא בישל מרק ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עפרה עמית
[76] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[77] חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
[78] ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
[79] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
[80] הראל נירה(2007). סבא בישל מרק ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עפרה עמית
[81] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[82] ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
[83] חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
[84] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
[85] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[86] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[87] הראל נירה(2014). לישון אצל סבתא הוצאת זברה איור: הדר גבע
[88] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
[89] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור:תמר לב
[90] גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
[91] ברנע גולדברג מאירה(2021). הילדה שרצתה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: רמי טל
[92] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[93] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[94] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור:תמר לב
[95] וייס גבאי תמר(2019). טלי מתחת לשולחן מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: זויה צרקסקי נאדי
[96] וייס גבאי תמר(2022). סתם שדה ריק מודיעין: כנרת זמורה ביתן. איור: בלה פוטשבוצקי
[97] שלו מאיר(2000). הדודה מיכל ת"א: עם עובד מאייר: יוסי אבולעפיה
[98] מאיר מירה(2005). שלולי ירושלים: כתר איור: יפתח אלון
[99] חדד ארז(2022). המכונה מודיעין: כנרת זמורה ביתן איור: אביאל בסיל
[100] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר
[101] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[102] הכנסת מרכז המחקר והמדע (2017). נתונים בנושא אזרחים ותיקים, הזדקנות וזקנה בישראל. אינטרנט
[103] שלו מאיר(2013). וניל על המצח ותות על האף ת"א: עם עובד איור: אביאל בסיל
[104] קלדרון רות(2022). שקית של געגוע ת"א: ידיעות אחרונות איור:תמר לב
[105] גרינברג אסנת(2022). להיות ממש עצמך ת"א: סטימצקי איור: ויטלי מינין
[106] הראל נירה(2014). לישון אצל סבתא הוצאת זברה איור: הדר גבע
[107] הראל נירה(2007). סבא בישל מרק ת"א: הקיבוץ המאוחד איור: עפרה עמית
[108] גרוסמן דוד(2022). לכל קמט יש סיפור ת"א: עם עובד איור: מאיה שלייפר