סינדרלה – מודלים נשיים, פנטזיה ופמיניזם

             

ד"ר שמעונה פוגל                                             עריכה: יהלי פוגל

סינדרלה, או אשנפוטל בשמה הגרמני, היא המעשייה הנפוצה בעולם. ל'סינדרלה' קיימות מאות רבות של גרסאות מעמים ומתרבויות שונות והסיפור עתיק למדי. מקור המעשייה איננו ידוע בבירור; יש המחשיבים את הסיפור היווני על רודופיס (המאה ה-7 לפני הספירה) לגרסה הקדומה ביותר של הסיפור שהועלתה על הכתב. המעשייה הפכה עם השנים למפורסמת ולאחת המעשיות הקלאסיות והאהובות ביותר. הגרסאות הכתובות הראשונות שפורסמו ונודעו היו מאת: ג'מבטיסטה באזילה (1634), שארל פרו (1697) והאחים גרים [1812] (1857). הסיפור עובד לשלל סרטים לאורך השנים, בהם הגרסה המצוירת של דיסני. [1] בהקדמה נכתב שהסרט הופק בהשראת גרסת שרל פרו. המעשייה (KHM21) היא אבטיפוס של סוג מוטיב עלילתי 510A בסיווג ארנה-תומפסון.

המונח "סיפור סינדרלה" הפך לביטוי שגור ויום-יומי, שמשמעותו תפנית חדה בחיי אדם מושפל, שהיה במעמד נחות, שעולה לגדולה ומצליח מאד[2]. למעשיית סינדרלה יש השפעה רבה על ילדים רבים ברחבי העולם בדפוסי החשיבה החברתיים והמגדריים.

בהיבט הפסיכולוגי מצויות במישור הגלוי תמות של שייכות, קנאת אחים ויתמות מאם.  המעשייה מציעה דרכי התמודדות עם הבעיות הללו, באופן של פריצת שני מעגלי שעבוד: ניתוק רגשי מהמשפחה ושינוי המעמד החברתי. סינדרלה, שבורכה במעלות רבות, מרגישה זרה בביתה, ומשפחתה במקום לתמוך בה מתעללת ומשפילה אותה. מצב זה מאלץ אותה לייצר שינוי.

המעשייה הניחה את התשתית לשתי גישות: האחת היא הפנטזיה של עליה במעמד ובהכרה של הסביבה מהתחתית לראש הפירמידה כבמטה קסם, בקפיצה מהירה ולא בהדרגתיות, והיא נקשרת בעיקר לעושר. והשנייה בגרסת גרים היא השתיל שיצמח, יפרח וישפיע על המהפכה הפמיניסטית.

במאמר זה ברצוני להמחיש את השפעת המשפחה המרעילה ולבדוק בשלוש הגרסאות (הצרפתית של פרו[3], מול הגרמנית של גרים[4] ומול האמריקאית של דיסני[5]), האם הצליחה סינדרלה להשתחרר ממנה. כמו-כן אבדוק את המסרים החברתיים ומה המשמעות של שינוי הגרסאות, את המודלים הנשיים המוצגים בהן: שמרנות מול פריצת-דרך, שוביניזם-גברי מול פמיניזם ומשמעותם.

1. הורות מרעילה[6]

בכל הגרסאות, מתה האם הטובה, והאם החורגת ובנותיה מתעללות בסינדרלה, משפילות אותה ומנסות בכל דרך לפגוע בזכויותיה הטבעיות. כיוון שהן באות לבית אביה ולביתה, קים כאן מאבק על זכויות ועל המיקום בבית. ניתן לראות בחורגות מטפורה ליחס אליה ולתחושה שלה בבית.

1.1 דמות האב

בגרסת פרו בוחר האב להינשא בשנית לאישה יהירה, גאוותנית ומרשעת שמתעללת ומשפילה את סינדרלה. האב עומד מהצד ואינו מתערב לטובת בתו. גם היא אינה מעיזה להתלונן בפניו על מר גורלה, כי אשתו משלה בו ביד קשה והילדה חוששת כי יגער בה. מדובר באדם חלש אופי שנכשל בתפקידו ההורי, ובעמידה מהצד הוא מאפשר ושותף להתעללות. כיוון שהוא אינו מוכן לעזור לה, הוא יורד מהבמה, אינו מופיע יותר בסיפור ואין ביניהם קשר.

בגרסת גרים עוסקת המעשייה בקנאת אחים ובאפליית אחד הילדים. האחיות החורגות מתעללות ומשפילות אותה והופכות אותה למשרתת של הבית. האב, שניתן היה לצפות שיגן עליה, עומד מהצד ואינו מתערב לטובתה, למרות שהיא בתו הביולוגית והן בנותיו החורגות. יתרה מזאת, כאשר הוא יוצא ליריד הוא שואל ראשית את בנותיו החורגות אלו מתנות הן רוצות, והן מבקשות מתנות יקרות ערך ורק אחר הוא פונה אליה: "ואת אשנפוטל (סינדרלה, לכלוכית) מה את רוצה?[7]" האב פונה אליה לא בשמה אלא בכינוי שהדביקו לה האחיות. הוא כבר אינו שותף פסיבי להשפלה, אלא שותף אקטיבי. אך למרות היחס המשפיל, יש ביניהם קשר והוא עוזר לה בעקיפין. הוא מביא לה את ענף עץ האגוז שקטף בדרך, והיא שותלת אותו על קבר אמה, וממנו תבוא ישועתה. גם בהמשך, כאשר היא חוזרת מהנשף הנסיך מלווה אותה, כי הוא רוצה לראות למי שייכת הנערה היפה. אך היא מתחבאת וקופצת אל שובך היונים ונעלמת. הנסיך מחכה לאב ומבקש לדעת מי הנערה. תגובת האב: "והזקן חשב: האם זו צריכה להיות אשנפוטל?" אפיזודה זו חוזרת פעמיים. למרות שהוא צריך להבין שהנערה היפה היא בתו, הוא מעז רק להרהר בכך. הוא כל כך רגיל לראות אותה ולהתייחס אליה כאל משרתת נחותה, שהוא אינו מוכן להודות בגלוי שיש לה פנים אחרות. למרות שהוא פוסל את האפשרות, בתוך תוכו הוא יודע שמדובר בה. אך יחסו המזעזע בא לידי ביטוי באפיזודה השלישית; הנסיך מבין היכן מתגוררת בעלת הנעל והוא הולך אל האב ומבקש לערוך את מבחן הנעל על בנותיו. בתחילה נערך המבחן על בנותיו החורגות, אך מתברר שהן כלות מזויפות. הנסיך שואל את האב: "האם אין לך עוד בת? ותגובתו האינסטינקטיבית היא: לא, אך הוא מוסיף: רק מאשתי שמתה יש עוד לכלוכית קטנה בשפל המדרגה, לא יתכן שהיא הכלה".  האב אינו מוכן לתת שום סיכוי והזדמנות לבתו הביולוגית.

בניגוד למעשייה, לא מוצגת במישור הגלוי בגרסת דיסני הורות מרעילה. בפתיחה של הסרט מוצג האב שהתאלמן כאב מסור ואוהב, שמחליט להתחתן משום שהוא מרגיש שבתו זקוקה גם לאם שתטפל בה. בהמשך לגישה צדקנית זו, על פי גרסת דיסני, מת האב באופן פתאומי. השינוי נעשה מטעמים דידקטיים, כי הם נמנעו להציג אב ביולוגי מרעיל שמתעלם מההתעללות, הלעג וההשפלה של בתו הביולוגית. בהמשך לעמדה זו, רק לאחר מות האב מתגלה אופייה האמיתי של האם החורגת. כלומר, כל זמן שהאב חי לא העזו להציק לה. אך ניתן לראות באם ובאחיות כביולוגיות שמתייחסות אליה כאילו הייתה חורגת, והופכות אותה להיות המשרתת של הבית, מקנאות בה ומתנהגות אליה ברשעות.

1.2 פריצת מעגל השעבוד המשפחתי

ההורות המרעילה באה לבטא, בין השאר, את נקודת הפתיחה הנמוכה ממנה היא מתחילה את המסע. מעמדה נחותה זו מוצגים בגרסאות השונות שני מודלים נשיים;  א. מודל האישה הפסיבית (גרסת פרו) שאינה מצליחה להשתחרר ממשפחתה המרעילה: בסיום, האחיות, שמבינות שסינדרלה תהיה נסיכה, כורעות על ברכיהן ומבקשות את סליחתה על כל הרע אשר עשו לה. היא סולחת להן ומבקשת כי תאהבנה אותה לעולמי עולמים. לאחר החתונה היא משכנת את שתי האחיות בארמון, ומשיאה אותן לשניים מאצילי החצר. גרסת פרו מציגה סיום מתקתק מידיי, שתואם לדימוי התרבותי של המשפחה ההרמונית והתומכת. ניתן לראות בכך את הפנטזיה של ילד שגדל במשפחה מרעילה, שלעולם אינו מוותר על הרצון להיות שייך ונאהב, בניגוד למחקרים בנושא הורות מרעילה שטוענים, שלמרות הקושי הרב, רצוי לנתק את הקשר המשפחתי. קימת אפשרות שהסיום הוא אירוני, כי האחיות שמלאות ברגשי אשמה וקנאה, לא תשבנה בחיבוק ידיים בחצר הארמון, וסביר להניח שהן תרקומנה מזימות ותככים ותמשכנה לרדת לחייה.

ב. מנגד מוצג מודל של התנתקות(גרסת גרים) שמצריכה כוחות ותעצומות נפש כדי להתגבר על הסביבה המרעילה. בסיום, באות האחיות המרושעות לחתונה מתוך חנופה, ובתהלוכת החתונה מנקרות היונים, המייצגות את רוח-הקודש, את שתי עיניהן כעונש על בוגדנותן ורשעותן, והן הופכות להיות עיוורות לכל ימי חייהן. [8] לעומתן מתחתנת הגיבורה עם הנסיך ועוברת לחיות עמו בארמונו, וניתן להניח שבכך היא מנתקת את עצמה ממשפחתה המרעילה, לאחר שמישהו אחר נקם את נקמתה.

ג. בסרט הם מתחתנים בארמון, והם חיים באושר עד עצם היום הזה. המרכבה הלוקחת אותם יכולה לבטא את ההתנתקות ממשפחתה. (כאן נעשה שימוש בסיום נוסחתי שמאפיין את ז'אנר המעשיות, ולא בסיום המתקתק והנאיבי של פרו, ולא בסיום הנקמני של גרסת גרים שהוא קשה לצפייה). הבחירה בסיום הנוסחתי ולא בגרסה של פרו  מתאימה לדמות הדומיננטית שמוצגת בסרט השואפת להשתחרר ממשפחתה המשעבדת, ולא לדמות נאיבית שרוצה לזכות באהבתה של משפחתה המרעילה.

2. המוביליות החברתית

בגרסת פרו משתייכת הגיבורה למעמד האצולה. המעשייה נפתחת בציון מעמדה הרם: "היה היה פעם איש אציל"[9]. מבחינה ספרותית נוצר כאן מתח בין המעמד הגבוה הטבעי שלה ובין הפיכתה למשרתת בזויה ומושפלת. יחד עם זאת, קהל היעד של מעשיות פרו בתקופתו היה מעמד האצולה (למבוגרים ולא לילדים)[10], ולכן גם הגיבורה שייכת למעמד העליון. יתרה מזאת, בתפיסת העולם המוצגת ע"י פרו קימת התנגדות למוביליות חברתית ורק בת ממעמד האצולה יכולה להתחתן עם הנסיך, ולכן רק בנות המעמד הגבוה מוזמנות לנשף. גרסה זו משקפת גישות שמרניות, שאינן מתאימות לחברה דמוקרטית.

לעומתה, משתייכת הגיבורה בגרסת גרים למעמד הבינוני. אביה הוא איש עשיר, סוחר שנוסע ליריד וקונה שם סחורה[11]. קהל היעד של המעשיות, כשהאחים גרים הוציאו אותן לאור, היה בני המעמד הבינוני[12], ובגרסה זו מוצגת אפשרות של מוביליות חברתית באמצעות נישואים בין-מעמדיים: בת מהמעמד הבורגני מתחתנת עם נסיך ממעמד האצולה שיירש את הכתר. גם לנשף, שבו בן-המלך אמור לבחור כלה, לא מוזמנות רק נשות האצולה, אלא כל העלמות היפות בארץ. בתקופה שמעשיות גרים יצאו לאור נישואים בין-מעמדיים, בעיקר עם נסיכים לא התאפשרו, והבחירה להציג מוביליות חברתית מייצגת תפיסה של פריצת-דרך ושבירת מוסכמות.

בגרסת דיסני משתייך האב למעמד האצולה ומתגורר בטירה מלכותית. בחברה דמוקרטית כמו ארה"ב ניתן להתייחס למעמד החברתי של המשפחה כאל "אצולת הכסף". גם לאחר שהוא מתאלמן הוא נושא אישה ממשפחה מיוחסת. אך בניגוד לגרסת פרו מוזמנות לנשף בצו מלכותי כל הנערות הפנויות, ולא רק נערות ממעמד האצולה. לכן גרסה זו מציגה אפשרות של מוביליות חברתית, התואמת לחלום האמריקאי, וגם שומרת על המתח והפער בין המעמד הטבעי של הגיבורה ובין הפיכתה למשרתת הבית שבדרך-כלל משתייכת למעמד הנמוך.

3. קבלה, ביטחון עצמי, יוזמה ונחישות

3.1 המודל בגרסה הצרפתית

3.1.1 הישיבה בתוך האפר

בגרסת פרו סינדרלה בוחרת לשבת בתוך האפר; לאחר שהיא השלימה את כל מלאכות הבית, היא בוחרת להתיישב ליד האח בתוך האפר, ולכן היא נראית מלוכלכת. בחירה זו חרף היותה בת אצילים, מדגישה את היותה קורבן, את קבלת מצבה הנחות, גורמת להחמרת המצב בגין הלכלוך התמידי והיא אינה מעזה להתלונן.

3.1.2 ההכנות לנשף

כאשר בוחרות האחיות מלבושים ותכשיטים לנשף, והן מזמינות את סינדרלה לחוות את דעתה, כי נודעה בטעמה הטוב. היא נותנת להם עצות ואף מתנדבת לסרק את שערן. דמות המספר מוסיפה: ילדה אחרת הייתה מסרקת אותן שלא כהלכה, אבל סינדרלה הייתה טובת לב וסרקה אותן להפליא. גם במקרה זה היא לא רק משלימה עם השפלתה, ואינה מעיזה להתלונן, אלא מיוזמתה עוזרת להן ואחר כך הן גם לועגות לה. אין פרופורציה בין היחס שלהן לתגובה שלה, והיא מוצגת כדמות מרצה שמנסה למצוא חן. סינדרלה יודעת שאין לה סיכוי ללכת לנשף, והיא אינה נאבקת לשנות את המצב. האחיות מקנטרות אותה ושואלות: "סינדרלה, אינך רוצה ללכת לנשף?" והיא עונה: " אבוי לי! עלמותיי, אתן בוודאי לועגות לי, מקומי לא יכירני שם" ורק לאחר שהכול יצאו לדרך רק אז היא פורצת בבכי תמרורים. היא אינה מוכנה להודות בפני האחיות שגם היא רוצה מאד ללכת לנשף, ואינה רוצה לבכות לידן. אבל, מבחינתה, אין היא יכולה לעשות דבר כדי לשנות את רוע הגזרה, ומה שנותר לה לעשות, לדעתה, זה לבכות על מר גורלה במסתרים. הגיבורה אינה יוזמת כל מהלך ואינה מעלה בדעתה ללכת לנשף, ורק הפיה הטובה יוזמת ומאפשרת את השתתפותה בו.

3.1.3 הסוכן הפלאי

הפיה לוקחת מלכודת עכברים שיש בה 6 עכברים חיים והופכת אותם ל – 6 סוסים אבירים, ותוך כדי שיתופה של סינדרלה בתהליך, מורה לה להביא חולדה במלכודת והפיה הופכת את החולדה לרכב, ולהביא עוד 6 לטאות מהגינה והפיה הופכת אותן ל-6 משרתים. לבעלי החיים הללו קימת קונוטציה שלילית ביותר, והם מעוררים תחושה של דחייה, גועל, פחד וחרדה. העכברים והחולדות חיים במאורות תת-קרקעיות[13], וסינדרלה המדוכאת מחוברת אליהם רק באפיזודה זו ואינה חיה עמם בהרמוניה. הם מסמלים את מצבה של סינדרלה לפני הנשף: היא מעוררת תחושה של דחיה וזוכה ליחס שלילי מצד הסביבה ומצויה בתחתית הסולם החברתי. הפיה משתמשת בבעלי החיים הללו כסוכן של טוב ועזרה, ובמקביל תתרחש מטמורפוזה בדמותה של סינדרלה והיא תעלה לגדולה. על פי גרסת פרו, ניתן ורצוי להשתמש גם בכוחות המייצגים את הפן השלילי והשטני של המציאות, כדי לשבור את מעגל השעבוד ולחולל מטמורפוזה.

3.1.4 שעת חצות

לפני צאתה לנשף מזהירה אותה הפיה, שהיא חיבת לעזוב את הנשף בדיוק בשעת חצות, כי אם היא תישאר בנשף דקה אחת יותר, יפוג הקסם. בנשף הראשון היא מצייתת לפיה, אך למחרת מרוב התלהבות היא שוכחת, ובשעת חצות היא נסה על נפשה בבגדיה הבלויים. חלון ההזדמנויות שמוגבל בזמן יכול להעיד על עמדה שמאמינה בשינוי בערבון מוגבל.

3.1.5 נעלי זכוכית

נעלי הזכוכית שהיא נועלת לנשף מייצגות נערה שברירית, רגישה ועדינה. הפעם היחידה שבה היא יוזמת מתרחשת בעת המדידות של מבחן הנעל. היא מבקשת: "תנו גם לי למדוד את הנעל אולי תתאים לי". בקשה זו מייצגת את המטמורפוזה שחלה בה.

3.2 המודל בגרסה הגרמנית

3.2.1 הישיבה באפר

בשונה מגרסת פרו, בגרסת גרים מכריחים אותה לשבת באפר ומכנים אותה אשנפוטל; האחיות החורגות, כחלק מההתעללות בה, שופכות את העדשים והאפונים לאפר והיא נאלצת לשבת ליד האח ולברור אותם מחדש, ובערב במקום להיכנס למיטה, היא נאלצת לשכב באפר ליד האח. בשתי הגרסאות היא יושבת בתוך האפר. מצד אחד הוא קושר את הגיבורה אל ניקוי האח, הלכלוך והעבודות הקשות בבית, אך מצד שני הוא קושר אותה אל הטוהרה ואל הדומיננטיות בבית ובמשפחה. האח הבוערת הייתה מקודשת במיתולוגיה היוונית והרומית (שסמליה חדרו למעשיות), וסביבה התרכזו חיי המשפחה. בנוסף, הכוהנת ששמרה על אש התמיד במקדש וטיפלה באפר נבחרה מבין המשפחות האריסטוקרטיות בעיר ונדרה נדר בתולין והתנזרות מהעולם[14].

3.2.2 ההכנות לנשף

גם בהכנות לנשף מצוות עליה האחיות לסרק את שערותיהן, להבריש את נעליהן ולהדק את האבזמים. היא מצייתת תוך כדי בכי כמחאה על השפלתה. האחים גרים הוסיפו את צחצוח הנעליים, כי בדבר שהן השפילו אותה ממנו תצא גאולתה.

3.2.3 היוזמה ללכת לנשף

כמו-כן, יוזמת אשנפוטל את הליכתה לנשף. היא מתעקשת ונאבקת ללכת למשתה, מנהלת מו"מ עם האם, עומדת בכל משימה כדי לזכות במשאלתה, ויוזמת מהלכים כדי לממש את השתתפותה, למרות התנגדות המשפחה. היא מבקשת מאמה החורגת רשות להשתתף. (גם לגבי האם ניתן לראות את החורגות כמצב נפשי שמרגישה הבת כלפי האם) האם אומרת לה: "כולך מאובקת ומלוכלכת, ואת רוצה ללכת למשתה? אין לך בגדים יפים ונעליים ואת רוצה לרקוד?" הגיבורה אינה מוותרת וממשיכה להתחנן. האם מטילה עליה פעמיים משימות בלתי אפשריות (המשימה השנייה קשה כפליים מהמשימה הראשונה), אך אשנפוטל מסיימת אותן בהצלחה. האם אינה עומדת בהבטחתה ואומרת: "כל זה לא יעזור לך. את לא באה איתנו כי אין לך בגדים ולא תוכלי לרקוד, ואנחנו נצטרך להתבייש בגללך". האם גם מטילה עליה משימות קשות, גם מפרה את הבטחתה ומשפילה אותה שהיא מביישת את המשפחה. אך אשנפוטל אינה מוותרת. בניגוד לגיבורה של פרו היא מבינה שזו ההזדמנות שלה לצאת לחופשי ממשפחתה המרעילה.

3.2.4 סוכן פלאי

אשנפוטל מחוברת לציפורים, לאורך כל העלילה[15], ולא רק כסוכנים שעוזרים לה להגיע לנשף, כמו בגרסת פרו. הציפור, בשל יכולת מעופה הפלאית,  מסמלת את חיי הנפש, את חיי הרוח ואת החופש, ובנצרות מסמלת היונה הלבנה את רוח הקודש, בהסתמך על יוחנן המטביל שראה בעת ההטבלה את רוח הקודש נכנסת לגופו של ישוע בצורת יונה[16]. אשנפוטל שמחוברת לציפורים, ליונים וליונה הלבנה קשורה לטוהרה, לעולמות הרוחניים ולקדושה, ולמרות שבתחילה היא כלואה בביתה, היא תצא לחופשי בעזרת היונה הלבנה. על אשנפוטל מוטלת עבודה המחייבת תהליך של ברירה. מוטל עליה להפריד בין הגרגרים הטובים והרעים, ובתהליך זה היא נעזרת ביונים ובעופות. פעולה זו מבטאת ברמה הסמלית את היתרון של האדם השקוע במצב של דיכוי והשפלה, בראש וראשונה להיעזר בכוחות הרוחניים (סמל היונים והעופות), לברור את הטוב מתוך הרע, להפיק תועלת מהמצב הקשה ולהעניק לו משמעות. רק לאחר שהוא עבר את השלב הזה הוא יוכל להתחיל בתהליך גאולתו. כמו-כן, באמצעות העזרה של היונים בברירת העדשים, באה לידי ביטוי ההרמוניה של הגיבורה עם הטבע, כי פסולת העדשים הגרועות לאדם משמשות כמאכל ליונים; הן עוזרות לה ותוך כדי הם גם נשכרות ואוכלות. באמצעות החיבור שלה ליונה הלבנה היא הופכת את הישיבה באפר לעמדת כוח ולמנוף לעליה, לפיתוח אישיות הרמונית בעלת דרגה אנושית גבוהה.

בגרסת גרים אין פיה. בפעם השלישית לאחר שהאם מפרה את הבטחתה והולכת לנשף, הולכת אשנפוטל לקבר אמה לעץ האגוז, שאותו היא שתלה והשקתה בדמעותיה ומבקשת בגדים לנשף. כדי לטעום מפרי האגוז יש להסיר 3 קליפות; הקליפה החיצונית היא קשה ויש לפצח אותה בעזרת מפצח אגוזים, הקליפה השנייה מרה והקליפה השלישית מפרידה בין חלקי הפרי. רק לאחר שהסירו את הקליפות נהנים לאכול את הפרי היקר. ניתן לפרש את התהליך שעוברת הגיבורה במקביל לפרי. כשהיא יושבת באפר לבושה סחבות, יש צורך להסיר את כל המעטה החיצוני כדי להכיר באישיותה המיוחדת. גם כשהיא הולכת לנשף, הנסיך מתלהב ממנה, אך עדין אינו מכיר אותה באמת, והיא מביאה אותו לביתה כדי שיראה את חייה המרים. בניגוד לאחיותיה שמוכנות לפגוע בגופן ולהזיק לעצמן רק כדי להתחתן עם נסיך, היא מכירה בערכה ושומרת על עצמה, והנסיך מבין מיהי הכלה האמיתית וזוכה בפרי הטוב.

הציפור הלבנה משליכה לה את בגדי הנשף שלוש פעמים, ובכל יום השמלה מפוארת יותר מאשר קודמתה. השיפור ההדרגתי באיכות השמלה ובהידורה מסמל את התהליך ההדרגתי שהיא עוברת ברמה הרוחנית והנשית.

3.2.5 תכנון לוח הזמנים

גם בנשף יוזמת אשנפוטל את כל מהלך האירועים והיא קובעת את לוח הזמנים. היא רוקדת עם הנסיך עד רדת הערב, וכאשר היא רוצה לחזור הביתה הנסיך הולך ללוותה, כי הוא רוצה לראות למי היא שייכת, והיא גוררת אותו למקום מגוריה, כדי שיוכל למצוא אותה בסוף התהליך. היא מצליחה לחמוק ממנו ברגע האחרון, אך הוא מבין היכן היא גרה והאפיזודה חוזרת 3 פעמים. בפעם השלישית מצווה הנסיך למרוח את המדרגות בזפת, וכשהיא חומקת נעל הזהב השמאלית נדבקת, והוא מרים אותה. שלא כמו סינדרלה של פרו ששוכחת את עצמה, כמעט נחשפת ומאבדת את הנעל, אשנפוטל מתכננת את מהלכיה, אך הנסיך מערים עליה.

3.2.6 סנדל הזהב

בניגוד לנעל הזכוכית מקבלת אשנפוטל סנדלי זהב. בדומה לתהליך שהיא עוברת עם שמלת-הנשף, חל תהליך של טיוב מפעם לפעם בסנדליה, ובפעם השלישית משליכה לה הציפור סנדלי זהב שמסמלים את איכותה של הנערה – נערה ברמה הגבוהה ביותר ועדינה מאד. לדעת בטלהיים[17], האקט שהנסיך נועל לרגלה את הנעל מקביל לחתן שעונד את הטבעת לכלתו בטקס הנישואים. כאשר האחיות מטילות מום ברגליהן, כדי להערים על הנסיך, שיחשוב שהן הכלה האמיתית, הן שותתות דם. עפ"י בטלהיים הן אבדו את בתוליהן. אשנפוטל תמה ובתולה והן גסות-רוח ולא בתולות. יתכן שהן חשבו שבאמצעות המגע המיני הנסיך יתאהב בהן ויתחתן איתן. בסוף כאשר הנסיך מגיש לאשנפוטל את הנעל, היא נועלת אותה ומתברר שהיא מתאימה לה באופן מושלם. אקט זה, לדעת בטלהיים, מייצג את הקבלה המינית של שניהם, וכל אחד מהם ימצא את הגשמתו המינית בנישואים הללו. לעומתה, נקשרות האחיות לדברים החיצוניים, החומריים והמזויפים, לכן הנעל אינה מתאימה להן. כל האמצעים החיצוניים וההשתדלויות של נשים כאלה, לא תעזורנה להן. קשרי הנישואין שלהן יהיו גם הם מזויפים, ויתמלאו בדם. בנוסף, מוצג הנסיך/הגבר כאדם שאינו יודע להבחין בין הדבר האמיתי ובין הדבר המזויף, והוא נעזר ביונים הלבנות להבין את המציאות[18]. המילים החורזות בפזמון הן: 'הצץ', 'נעל', 'קטנה', 'בית' והן מבטאות את מרכז המשמעות של המעשייה; ההתאמה של הרגל לנעל מסמלת את מידת התאמתה של האישה לבית, והיא המשמשת כמבחן לבדיקה האם מדובר בזיוף או בדבר האמיתי.

בגרסת גרים מוצג מודל של אישה  שמייצגת את הדבר האמיתי והשורשי, שגם יוזמת וגם נחושה, מתעמתת עם האם באופן גלוי ואינה מוותרת למרות הקשיים שסביבתה מערימה עליה.

3.3 המודל בגרסה האמריקאית                                                                                                     

בגרסת דיסני מוצג מודל של אישה, שלמרות שצמחה במשפחה מתעללת ומשפילה, היא מלאת תקווה וחזון, מודעת לכישרונותיה וליכולותיה. היא דומיננטית, שמחה ושרה, גם ברגעיה הקשים, חיה בהרמוניה עם בעלי החיים; היא מטיבה עמהם והם עוזרים לה. סינדרלה בסרט אינה יושבת בתוך האפר, והיא אינה מלוכלכת (ובכך היא מאבדת את הקשר לכינוי הלעג שהדביקו לה. שמה בצרפתית  Cendrillon  נגזר מהמילה cendre שפירושה אפר). היא אמנם ישנה בעליית גג אך לא על מזרון בלה וקרוע, היא נראית יפהפייה ונקייה, בעלת עור צח ואין זכר לבגדים בלויים ומלוכלכים. בבית היא אינה הולכת בכפכפי עץ (כמו בגרסת גרים) אלא בנעלי "בובה" שהעכברים מנקים אותן. בגרסת דיסני אין זכר לברירת העדשים, אך כל מלאכות הבית מוטלות עליה, מבלי להשאיר לה רגע של מנוחה. אווירת ההתעללות נוצרת מהטון, מהעומס ומהדחיפות שבה מוטלות עליה הפקודות. אך למרות כל זאת היא אישיות שמחה וחומלת, רוקדת ושרה נפלא בקול מתוק וצלול. גם אם נותנים לה פקודות, איש לא יוכל להכריח אותה להפסיק לחלום ולאבד תקווה שיום יבוא ומזלה יאיר לה פנים. יתכן, שבשל הצורך בהזדהות הצופים  עם סינדרלה, מציגים אותה בגרסת דיסני נקיה ויפה. בכך עובר מסר לצופים שגם אם תנאי החיים קשים והאדם נמצא בשפל המדרגה, אסור לו לתת ללכלוך לדבוק בו, הן קונקרטית והן מטפורית, ואל לו להתייאש.

3.3.1 היוזמה ללכת לנשף

בגרסת דיסני סינדרלה אינה פסיבית כמו בגרסת פרו, אלא היא יוזמת ונאבקת ללכת לנשף בדומה לגרסת גרים[19]. לאחר שהאם קראה את צו המלך המזמין את כל הנשים הפנויות לנשף היא מגיבה: "אם כך גם אני מוזמנת לבוא" והאם מתנה זאת: "תבואי אתנו אם תספיקי לגמור את כל העבודה ואם תמצאי משהו ללבוש". גם המו"מ עם האם לקוח מגרסת גרים. סינדרלה מתכננת ללבוש את שמלת האם המנוחה בנשף. השמלה מיושנת והיא מרגישה צורך לתקן ולשפץ אותה. שמלת-האם יכולה לסמל את מודל הנשיות שהאם המתה מעבירה לבתה. כמו-כן מייצגת השמלה את המסורת והערכים של האם, שאף בהם יש לערוך ריענון וחידוש שיתאימו לרוח התקופה, במקביל לרוח האמריקאית שקבלה את הערכים של התרבות המערבית הישנה, אך חידשה ורעננה אותם[20]. האחיות קורעות בגסות את השמלה (שתוקנה ושופצה ע"י העכברים והציפורים) כדי למנוע מסינדרלה להגיע לנשף. פעולה זו מבטאת גם את רצונן לנתק אותה מהקשר לאמה ומזכויותיה הטבעיות. בניגוד לתוכניתה המקורית ללבוש את שמלת אמה, בסופו של דבר נאלצת סינדרלה לקבל מן הפיה הטובה את בגדיה לנשף.

3.3.2 הרמוניה עם בעלי-החיים

גם בגרסת דיסני מחוברת סינדרלה לבעלי החיים והיא חיה עמם בהרמוניה ובשיתוף פעולה. היא מחוברת, כבר מסצנת הפתיחה, גם לציפורים וגם לעכברים; היא משוחחת אתם, מאכילה אותם, מלבישה את העכברים ומשחררת אותם מהמלכודת והם עוזרים לה לסדר את מיטתה, לנקות את בגדיה ולתקן את שמלת אמה ולשפצה שתתאים לנשף. העכברים מוצגים בחן ובהומור, כדי לנטרל את המשמעות הקשה של חיי הגיבורה המושפלת והמשועבדת. בנוסף לכך בבוקר היא מאכילה את כל חיות החצר. במעשייה כל בעלי החיים עוזרים לגיבורה מול משפחתה שמתעללת בה. מנגד, בגרסת דיסני הוסיפו את לוציפר החתול (לוציפר הוא כינויו של השטן באמונה הנוצרית[21]). במסגרת ההתעללות לוקח לוציפר את הלכלוך מן היעה, ומפזר אותו במדרגות הנקיות, (במקביל לאחיות החורגות בגרסת גרים, ששפכו את העדשים לאפר, כדי שהיא תברור אותם מחדש). מול בעלי החיים העוזרים, שיעברו מטמורפוזה, יביאו אותה לנשף ומייצגים את הגיבורה, מעמידים בסרט את החתול השטני המייצג את האם והאחיות. בעלי החיים העוזרים מתפקדים כחברים של סינדרלה המשועבדת והבודדה שמשתתפים ומזדהים עם מצוקתה.

3.3.3 שעת חצות

בגרסת דיסני מודיעה הפיה לסינדרלה שהקסם ימשך רק עד חצות הלילה, ואחר היא תחזור לבגדי המשרתת (=למעמדה הקודם), לכן עליה לצאת מן הארמון עד חצות. מדבריה משתמע שהפנטזיה מוגבלת בזמן, ועל-מנת שהוא ירדוף אחריה, היא צריכה לברוח. הפיה מעבירה לה קוד של מודל נשי שהגבר צריך "לרדוף" אחרי האישה ולכן היא צריכה לברוח. כאשר היא מגיעה לארמון, מגלה הנסיך שהיא נערת חלומותיו ורוקד איתה, והיא שאינה יודעת שהוא הנסיך, מגלה שהוא נער חלומותיה שמתגשמים. בחצות היא בורחת, ובזמן המנוסה במדרגות נשמטת נעל הזכוכית. היא משאירה, שלא במודע או במודע, עקבות כדי שהוא יוכל להתאמץ ולמצוא אותה.

3.3.4 נעל הזכוכית

בדומה לגרסת פרו גם בסרט נועלת סינדרלה נעלי זכוכית. דמותה רגישה ועדינה, אך היא דומיננטית ולא טיפוס שברירי. הבחירה בנעל מזכוכית ולא מזהב (כמו בגרסת גרים) פונקציונלית לסצנה בה מפילה האם את הדוכס וגורמת לשבירת הנעל.

בשתי הגרסאות של המעשייה מוצגים שני מודלים של נשים: במודל הצרפתי האישה מאבדת את בטחונה העצמי, אינה מאמינה ביכולותיה, הציפייה המובנית שלה שהגבר ימלא את כל צרכיה ויהפוך אותה למאושרת, וכול מצבה תלוי בתהפוכות גורל שאין להם הסבר. במודל הגרמני האישה מודעת ליכולותיה ולכישרונותיה, יוזמת ונאבקת לשנות את עמדתה הנחותה ושולטת יחסית בגורלה. הסרט בגרסה האמריקאית מציג מודל מורכב משתי גרסאות המעשייה: מצד אחד של אישה דומיננטית, מודעת ליכולותיה, יוזמת ונחושה, מצד שני את גורלה היא מפקידה בידי האפשרות להגשים את חלומה למצוא את "נסיך חלומותיה". בעמדה מורכבת זו קיים קונפליקט מובנה במודל הנשי; ילדות שתגדלנה בהשפעת מודל זה תרצינה מצד אחד להיות דומיננטיות ועצמאיות, ומצד שני תפקדנה את אושרן במציאת "נסיך החלומות".

4. הפנטזיה

הפנטזיה מאפשרת לראות את המציאות בגרסה אחרת, לחוות את העולם ביקום מקביל או בטווח אחר של הוויה. כשהמציאות מגיעה למבוי סתום, והגיבור אינו יכול לפתור את הבעיה בעצמו, הוא מצפה לסיוע שיבוא מן החוץ, והפנטזיה יכולה לשמש כפתרון (דאוס אקס מכינה). מלאני קליין פיתחה תיאוריית להתפתחות האישיות, שנחלקת לשתי עמדות:

בעמדה הראשונה, העמדה הסכיזו-פרנואידית, התינוק אינו יודע להבחין בין פנטזיה למציאות והוא מחלק את העולם ל"שחור לבן", לתנועה בין תחושות טובות ורעות, והעמדה השנייה העמדה הדיכאונית, מאופיינת בראייה מורכבת ושלמה יותר של העולם, כמכיל טוב ורע גם יחד. בגרסת פרו ודיסני הפתרון מושתת על פנטזיה. קיים מהפך מרע מוחלט לטוב מוחלט על ידי סוכן-פלאי. בגרסת גרים אמנם קימת פנטזיה שמסייעת לגיבורה, אבל גם היא פועלת ויוזמת מהלכים כדי לשנות את המציאות.

בכל הגרסאות מאפשרת העמדה המאגית את המהפך, אך יש לה ייצוגים שונים: א. סוכן- הפלא שעוזר לגיבורה  ב. דלעת מול עץ אגוז  ג. העמדה המאגית – בעלי החיים  ד. העמדה המאגית – שעת חצות

4.1 סוכן-הפלא שעוזר לגיבורה

בגרסת פרו הסנדקית שלה היא פיה טובה, שנותנת הוראות לסינדרלה להביא חפצים, ובאמצעות שרביטה היא הופכת את הדלעת לכרכרה, ואת בגדיה הבלויים למלבושי זהב וכסף שזורים ביהלומים, ונותנת לה זוג נעלי זכוכית כלילות יופי.

בגרסת גרים אין פיה טובה; כאשר לא נותר איש בבית, הולכת אשנפוטל לקבר אמה, שם גדל עץ אגוז מדמעותיה, והיא מבקשת מהעץ שיוריד לה זהב וכסף, והציפור הלבנה שיושבת עליו ממלאת את משאלתה ומשליכה לה שמלת זהב וכסף וסנדלים מרוקמות במשי ובכסף (ובפעם השלישית היא משליכה סנדלי זהב). היא הולכת לנשף ללא כרכרה וללא משרתים ששמשו את מעמד האצולה.

בגרסת דיסני לאחר שהאחיות קורעות את שמלתה ויוצאות לנשף, היא יוצאת לספסל האבן בגן (אווירת הסצנה בסרט יכולה לרמז להליכה לקבר האם אצל גרים) ובוכה בכי מר. ברגע המשבר, שכבר לא נשאר לה במה להאמין מופיעה הפיה הטובה, שנראית כמו סבתא טובה ומוצגת במעין זווית קומית, שכביכול שוכחת לתת לה שמלת נשף. (האלמנט הקומי מפיג את המתח של תחילת האפיזודה). בעזרת מילות הקסם והשרביט נהפכת הדלעת לכרכרה, העכברים לסוסים, הסוס לרכב והכלב למשרת האישי. שמלת הנשף שמקבלת סינדרלה נראית כמו שמלת חתונה לבנה שנהפכת לתכולה כאשר היא רוקדת בארמון. בעוד ששמלות הזהב אצל פרו וגרים מייצגות נערה אצילית באיכות גבוהה, מייצגת השמלה הלבנה נערה תמה ובתולה והצבע התכול מייצג את המסתורין שאופף אותה (אף אחד בנשף אינו יודע מיהי, והיא אינה יודעת שהיא רוקדת עם הנסיך). כאשר מילות הקסם עובדות היא מבינה שחלומה, שעמו נפתח הסרט, עומד להתגשם.

4.2 דלעת מול עץ אגוז

הדלעת – בגרסת פרו הופכת הפיה את הדלעת לכרכרה שתוביל את סינדרלה לנשף. הדלעת על שפע זרעיה היא סמל נפוץ לפוריות, ונחשבה לירק מאגי בעל כוח מאגי, שיכול להזכיר גוף של אישה[22]. על פי המסורות האנגלוסכסיות מטרתה של הדלעת להילחם ביצורי הרשע והשטן ולהניסם. היא נקשרת לחג ה "Halloween" שבו נהוג לנקב את הדלעת, לגלף פרצוף מפחיד בצידה האחד ובתוכה להניח נר מאיר. את הדלועים "המחופשים" מציבים בפתחי הבתים. בעבר היה מנהג שהילדים בתחפושות מפחידות סבבו בחוצות ונשאו בידיהם את הדלעת "המחופשת" כלפיד, זאת על מנת לבלבל את השדים והרוחות, שעל פי האמונה היה עולם הרוחות בימים הללו קרוב ביותר לעולם החיים[23]. בסיפור סינדרלה הדלעת "מתחפשת" לכרכרה ומטרתה להילחם בכוחות שפוגעים בגיבורה, וכן היא מסמלת את נשיותה והתאמתה לנסיך.

בגרסת גרים מופיע עץ האגוז במקום הדלעת. את ענף עץ האגוז מקבלת אשנפוטל מאביה כמתנה, והיא שותלת אותו על קבר אימה, והופכת אותו לעץ.  העץ הגדל מהענף הוא דימוי מתאים בגלל צמיחתו, והוא מייצג את הצמיחה וההתפתחות של הגיבורה. עץ האגוז שנקשר לקבר האם מסמל את החיבור שלה למורשת ולמסורת שלה, והיונה הלבנה המתיישבת על העץ מייצגת את הכוחות הרוחניים שאשנפוטל מחוברת אליהם. יחד עם זאת נקשר האגוז לעולם הכישוף והמגיה. בחשיבה העממית נתפס האגוז כפרי בעל סגולה לפריון. כאשר דברו על שבירת אגוזים התכוונו בלשון נקיה לביתוק הבתולים. (ברומית עתיקה: בתולה = אגוזה שלא פוצחה). הקשר שלה לעץ האגוז מאפשר לה להיות פורייה ולממש את נשיותה.

בגרסת דיסני, כמו בגרסת פרו, הופכת הפיה את הדלעת לכרכרה. השימוש בדלעת מתאים לדיסני, כי בארה"ב היא מככבת בחג ההאלווין, ולקראת החג בחודש אוקטובר בכל רחבי אירופה וצפון אמריקה, פוגשים דלועים כתומות ובולטות, בכל מקום. אם זה בכניסה למרכזי קניות ומרכולים, בחזיתות בתים רבים, בכל מוסדות החינוך ועוד. כן הם מקיימים את תחרות הדלעת הגדולה בעולם. מהדלעת עושים מנורות שמאירות את חזיתות הבתים, הילדים צועדים עם נר בתוך דלעת חלולה ומגולפת ובארוחת החג המשפחתית אוכלים תבשילים המכילים דלעת[24].

בעוד שאשנפוטל קשורה אל העץ באופן אימננטי, והוא צמח מדמעותיה,  לסינדרלה אין קשר או יחס מיוחד לדלעת.

4.3 העמדה המאגית – בעלי החיים

בגרסת פרו מעוררים בעלי החיים בהם משתמשת הפיה תחושה של דחייה, גועל, פחד וחרדה וסינדרלה המדוכאת מחוברת אליהם רק באפיזודה זו, ומלבדה לא מצוין כל קשר בינה ובין בעלי החיים ואין כתובת למצוקותיה. הם מסמלים את מצבה של סינדרלה לפני הנשף, שמצויה בתחתית הסולם החברתי וזוכה ליחס שלילי מצד הסביבה. המטמורפוזה שהם עוברים מרמזת למטמורפוזה שתעבור סינדרלה.

לעומתה בגרסת גרים מחוברת אשנפוטל לציפורים וליונים הלבנות, לאורך כל העלילה, ולא רק כסוכנים שעוזרים לה להגיע לנשף. היא אינה מקבלת אותן מפיה טובה, והן אינן עוברות מטמורפוזה. הן התיישבו על העץ שלה, היא חיה עמהן בהרמוניה והן עוזרות לה להוציא את האמת לאור ונוקמות את נקמתה.

גם בגרסת דיסני מחוברת סינדרלה לבעלי החיים והיא חיה עמם בהרמוניה ובשיתוף פעולה. בעלי החיים העוזרים מתפקדים כאוזן קשבת למצוקותיה של סינדרלה המשועבדת והבודדה והם עוזרים לה לאורך כל העלילה. בשונה מהגרסה הצרפתית, הפיה אינה משתמשת בחולדה ובלטאות הדחויות, אלא בעכברים החביבים, בסוס ובכלב.

4.4 העמדה המאגית – שעת חצות

בגרסת פרו, הפיה היא שקובעת לה את שעת חצות כזמן בו יפוג הקסם. במאגיה נחשבה שעת חצות הליל כשעה שבה יוצא עולם הרוחות לפועלו, המכשפות מטילות בה כישוף או קללה, משתמשות בה לקסמים אפלים וכוחן של הפיות הטובות סר[25]. לכן חייבת סינדרלה לחזור לפני חצות. הפונקציה של הקסם בסצנת הנשף אינה חלה רק על בגדי הנשף, אלא היא מוגבלת לזמן מסוים. הקסם הגורם לשינוי גם הוא מוגבל בזמן, וניתן לראות בו, בין השאר, סמל לפריחה של הנשיות שגם היא אינה נצחית.

בגרסת גרים כיוון שאין פיה שמצווה עליה מה לעשות, אין שימוש בשעת חצות. אשנפוטל קובעת את לוח הזמנים, וחוזרת בערב לביתה.

גם בגרסת דיסני מודיעה הפיה לסינדרלה שהקסם ימשך רק עד חצות הלילה, ומצווה עליה לצאת מן הארמון בחצות.

המהפך בגרסה הצרפתית ובסרט מתרחש במטה קסמים קונקרטית ומטפורית, והוא מזין את הפנטזיה של סיפור סינדרלה. לעומתו, למרות שיש שימוש באלמנטים פנטסטיים גם בגרסה הגרמנית, עוברת אשנפוטל תהליכים רבים בדרכה לפסגה. החל בשלוש המטלות של ברירת העדשים שמטילה עליה האם כדי שתוכל ללכת לנשף, היא הולכת שלוש פעמים (לפני כל נשף) לקבר אימה ומבקשת מעץ האגוז שיוריד לה בגדים ונעליים, מתקיימים שלושה נשפים בהם קימת עליית מדרגה מנשף לנשף, הן בלבוש המייצג את אופייה והן במערכת היחסים הנרקמת ביניהם שמגיעה לשיאה בנשף השלישי. האפיזודה של מדידת הנעל מתרחשת שלוש פעמים, והיונים הלבנות מסייעות שלוש פעמים לנסיך להבחין בין הכלות המזויפות ובין הכלה האמיתית. המבנים המשולשים מעידים על תהליך שהגיבורים צריכים לעבור ובפעם השלישית מושגת המטרה. הגישה בסרט מציגה מודל של נסיך חלומות ונערת חלומות, ומתמקדת באהבה ממבט ראשון שהסרט מעלה על נס, שמשמשת כתנאי מספיק לחיי אושר נצחיים. המודל הזה השפיע רבות על תרבותנו שמעלה אותו על נס, אך לא קל להסביר אהבה ממבט ראשון. כיצד ייתכן שהתאהבנו אהבה עמוקה כל כך בעקבות מבט חולף אחד? אהבה ממבט ראשון נשענת ברובה על הדמיון. לעומת זאת, קשר אינטימי מצריך היכרות שבמהלכה אנו לומדים להעריך את סגולות האהוב; במבט ראשון אי-אפשר להכיר את תכונות האדם, ותכונות כגון אדיבות, פיקחות, רגישות, נדיבות, יושר וחוש הומור אינן מתגלות במבט ראשון. קיימים קריטריונים רבים להתאמה בין בני-זוג וגילוי שכזה דורש הכרה עמוקה יותר. להזדהות עם סיפור סינדרלה ועם מודל האהבה שמוצג בסרט קימת השפעה רבה על הציפיות של נשים רבות שגם הן תזכינה ב"אביר על הסוס הלבן" ועל תפיסת עולמן של מה זאת אהבה. הסרט "אחראי", בין השאר, לחלום הבלתי ממומש של "הנסיכות" המחכות לנסיך החלומות המושלם ולאהבה ממבט ראשון שתמשך לנצח.

5. אידיאל היופי

בהשפעת התרבות ההלניסטית מוצגות במעשיות גיבורות בעלות יופי מדהים ומהמם. הגבר רואה אותן, מתאהב בהן ומחליט בשל יופיין להינשא להן. לטענת מקס לותי, אין היופי של הדמות במעשייה מפורש, אלא מופשט ובעל תקֵפות אוניברסלית ולכן התיאור נמנע מניואנסים אינדיבידואליים[26]. התיאור של היופי אינו מפורט, כדי שכל שומע (או קורא) יוכל להזדהות עם הגיבור. יחד עם זאת, ניתן לראות ביופי החיצוני סמל ליופי הפנימי של האדם.

בגרסה של פרו אין תיאור מפורט של יופייה של סינדרלה, רק נאמר עליה שהיא מהממת ביופייה, וכאשר היא נכנסת לנשף כל הנוכחים נועצים בה עיניים מתפעלות והמלך אומר שזמן רב לא ראה אישה יפה כמותה. גם בגרסת גרים נאמר שהיא יפה, וכל אחד יכול לדמיין כיצד היא נראית ולהזדהות אתה.

לעומת זאת בסרט היא בלונדינית בעלת עיניים כחולות. הבלונד נפוץ במיוחד באירופה, אך משחר ההיסטוריה אנשים כהי שיער התרשמו משיער בלונדיני ושאפו לחקות אותו[27], במיוחד כשהוא הצטרף לעיניים כחולות. בגרסת דיסני ממשיכים לבסס את אידיאל היופי הנשי בתרבות המערבית, ויוצרים דמות של בלונדינית בעלת עיניים כחולות שהצופים יזדהו עמה וירצו להיות כמוה. שיעור הבלונדינים הטבעיים  עומד על פחות מ 1.8% מאוכלוסיית העולם[28], לכן עבור רבים אידיאל היופי הזה עלול ליצור בעיות זהות רבות ולגבות מחיר יקר ביותר.[29]

6. המאבק הבין-דורי: העולם שייך לצעירים

תמה מרכזית במעשייה דנה במתח הבין-דורי; דור ההורים מוצג בקלקלתו: הגיבורה אינה מקבלת מענה רגשי ליתמותה, ואף גרוע מכך היא הופכת להיות "הכבשה השחורה" של המשפחה ועליה מוטל כל העול של עבודות הבית. בנוסף, מונע דור ההורים מאינטרסים  ואינו רואה את ילדיו כאנשים נפרדים בעולם עם צרכים משלהם. בתקופה בה אנשים התחתנו באמצעות שידוך , היה להורים תפקיד משמעותי בנושא וההורים במעשייה אינם מתפקדים גם במובן הזה. דווקא האישה המתאימה ביותר לנסיך, נראית בעיני ההורים כמי שאינה מתאימה לו לחלוטין, כלל לא עולה בדעתם שהוא ירצה בה. בסרט מוצג דור ההורים כרשע או מגוחך: האם מוצגת כמכוערת ומרשעת והמלך מוצג כדמות נלעגת וקומית: הוא גוץ ושמן, בעל קרחת ושפם ענק, בוכה בקלות. משרתו של המלך גבוה מאד ויש לו מונוקל (היפוך של דון קישוט וסנצ'ו פנשה). המלך, לעומת הנסיך המורד בו, אינו מאמין באהבה ולועג לה, אושרו של בנו אינו מעניין אותו, ומבחינתו תפקידו להוליד לו צאצאים. המאבק הבין-דורי הוא מורכב, כי תפקידם של ההורים לשקף יחסי אהבה וקשר אינטימי לצעירים המאוהבים, ואילו במעשייה מוצגת עמדה צינית ואינסטרומנטלית של ההורים.  דור הבנים יכול לתקן את מה שעיוותו ההורים, וההובלה עוברת לדור הצעיר טהור המידות.

7. סיכום

במאמר זה הוצגו מודלים שונים של נשיות בגרסאות השונות של המעשייה, למרות שבכל המודלים פורצות הנשים את מעגל השעבוד ומשנות את מעמדן החברתי.

א. בגרסת פרו מוצג מודל שמרני אנטי-פמיניסטי, של אישה פסיבית, דמות כנועה, חסרת ביטחון עצמי, משלימה עם גורלה להיות נחותה, תלותית, חסרת יוזמה, דמות מרצה ושברירית, שנסמכת על הגבר או על הפיה. השינוי שחל במעמדה החברתי תלוי באלמנטים פנטסטיים ומאגיים, הוא שרירותי ותלוי בגבר שיחולל אותו. אף אחד לא הכין את סינדרלה של פרו להיות נסיכה, וסביר שילעגו לה בארמון ויצרו את צעדיה. לכן, למרות שחל שינוי דרמטי  במעמדה החברתי, היא עצמה אינה עוברת מטמורפוזה פנימית והיא אינה מצליחה להשתחרר ממשפחתה המרעילה.

הגרסה לא יועדה לילדים אלא לנמען- המבוגר ממעמד האצולה, ולפיכך היא אינה דמות לחיקוי.

ב. בגרסת גרים מצויים ניצני המהפכה הפמיניסטית, ומוצג בה מודל של אישה שאינה מוכנה לקבל את מצבה הנחות, יוזמת, נאבקת ומתכננת את מהלכיה, כדי לפרוץ את מעגל השעבוד הכפול. בגרסה הגרמנית, בניגוד לאחיותיה שמייצגות את המודל המסורתי של האישה הנחותה, מבטאת אשנפוטל מודל מהפכני פמיניסטי (לתקופתו) של אישה דומיננטית, מתכננת ונאבקת בכל דרך אפשרית לשנות את מצב ההשפלה וההתעללות, נחושה ומכירה ביכולותיה ולוקחת את גורלה בידיה. גאולתה ושחרורה נובעים, בין השאר, מהתהליכים במסע שהיא עברה ובהפיכתה לאישיות הרמונית בעלת דרגה אנושית גבוהה. יחד עם השינוי הדרמטי במעמדה החברתי היא מצליחה להתנתק ממשפחתה המרעילה.

ג. בגרסת דיסני[30] מצוי סירוס של העמדה הפמיניסטית של גרים, ומוצג בה מודל של אישה (או אדם) ששבויה בדימוי האידיאלי של הגבר "שלה", ושמטרתה למצוא אותו במציאות. בגרסה האמריקאית למרות מסכת ההתעללות וההשפלות סינדרלה אינה כנועה. היא דומיננטית, שמחה ושרה, בעלת ביטחון עצמי, מודעת ליכולותיה, נחושה, יוזמת ונאבקת ללכת לנשף וחיה בהרמוניה עם בעלי החיים. אך בניגוד לאשנפוטל שנאבקת לשנות את מעמדה החברתי, חותרת סינדרלה למצוא את "אביר חלומותיה" וגם הוא מגלה בה את "נסיכת חלומותיו". הם מתאהבים עוד לפני שהם הכירו זה את זו במציאות, (והיא מתאהבת בו מבלי לדעת שהוא בן-מלך). ניתן לשער, שהשפעתה המכרעת של סינדרלה על ילדות וילדים רבים ברחבי העולם השרישה את הדימוי של אביר החלומות. תפיסת מציאות של אידיאה-פיקס מקשה מאד על יצירת קשר עם אדם שלא נראה במבט ראשון כעונה על הדימוי של נסיך החלומות.

המהפך בגרסה הצרפתית והאמריקאית מתרחש באמצעות פיה ומטה קסמים קונקרטית ומטפורית והוא מידי, סינדרלה הופכת בן-רגע מנערה בבור תחתיות, שעברה התעללות והשפלות לנסיכה רמת דרג. בנוסף, מוצגת הגיבורה כדמות שטוחה[31] שאינה עוברת תהליכים הדרגתיים ברמת האישיות. לעומת זאת, בגרסת גרים אין פיה, המהפך אינו מתרחש באמצעות שרביט קסמים והוא אינו מידי, והיא עוברת תהליכים רבים עד שהיא הופכת לנסיכה. היא מוצגת כדמות עגולה, מתפתחת שמגיעה לדרגה אנושית גבוהה.

גרסת גרים עוסקת בתמה של הדבר האמיתי מול הדבר המזויף. אשנפוטל מייצגת את הדבר האמיתי, השורשי, האותנטי הפנימי, ואחיותיה מייצגות את הזיוף, את החיקוי ואת התדמית.

גם הגבר/הנסיך אינו יודע להבחין בין הדבר האמיתי ובין הדבר המזויף, ורק בעזרת היונים הלבנות, שמייצגות את רוח הקודש, הוא מבין מיהי הכלה האמיתית. לעומת זאת בגרסת פרו באמצעות הפיה גם אצל סינדרלה יש סוג של זיוף ושל תדמית. בחצות, בשעה המגית של הקוסמים, חולפת התדמית והיא וכל חפציה (הכרכרה, המשרתים, הסוסים והשמלות) חוזרים למצבם הקודם. כמו-כן, מציגה הגרסה הצרפתית תפיסה אירונית שכדי לחולל שינוי במעמד החברתי יש צורך בנס. במוסר ההשכל טוען פרו שהמעלות הטובות שיש לאדם אינן מבטיחות הצלחה; הכול תלוי בתהפוכות גורל שעשויות להיראות כשרירותיות. לעומתם מתמקדת גרסת אולפני דיסני בתמה שניתן לשנות את המציאות באמצעות "חלומות מתגשמים", במקביל לתפיסת העולם בתרבות האמריקאית. מוטיב החלום עובר כחוט השני לאורך כל הסרט. החל בפתיחה, בהמשך למרות שמשפילים  ומתעללים בה, איש לא יוכל להכריח אותה להפסיק לחלום, וכלה בנשף שהיא מבינה שחלומה התגשם.

עמדת המוצא בכל הגרסאות מציגה גיבורה שחיה במשפחה מרעילה, והיא מצויה בתחתית הסולם החברתי. לכן, עליה לשבור את מעגל השעבוד המשפחתי, וכן לשנות את מעמדה החברתי. בגרסה הגרמנית והאמריקאית מוצגת אפשרות של מוביליות חברתית, לעומת הגרסה הצרפתית שבה אפשרות זו אינה קימת.

בכל שלוש הגרסאות מוצג המאבק הבין-דורי; דור ההורים נכשל בתפקידו, אך הבנים יכולים לתקן את מה שעוותו ההורים, ולכן ההנהגה עוברת לדור הצעיר טהור-המידות.

למרות שהגיבורה של גרים מתאימה למודל הפמיניסטי, והיא דמות לחיקוי בעלת אישיות הרמונית ואותנטית, שעוברת תהליכים רבים וצולחת את כולם, בפועל בגלל שגרסת הסרט דחקה את גרסת גרים וכיום היא הנפוצה ביותר, דווקא הגרסה של פמיניזם מסורס הפכה להיות היותר משפיעה.

©

2020

 

ביבליוגרפיה

*אבן יוסף (1996). מילון למונחי הסיפורת ירושלים: אקדמון

*אקר חנה (2012). "העכבר כסימבול רב משמעי בשימושיו בטיפול במשחק בחול בגישה יונגיאנית" בין המילים. אינטרנט

*אינטרנט. ויקיפדיה ערך "בלונד".

*אינטרנט. דלעת וליל כל הקדושים (הלוואין)

*בטלהיים ברונו (1987)[1975]. קסמן של אגדות ת"א: רשפים עמ' 211 תרגום מאנגלית: נורית שלייפמן

*הבשורה על פי מתי

*האחים גרים מעשיות האוסף השלם (1994). ת"א ספרית פועלים. תרגום מגרמנית: שמעון לוי.

*ויקיפדיה ערך "חג ההאלווין" (ליל כל הקדושים)

*ויקיפדיה ערך "לוציפר"

*ויקיפדיה ערך סינדרלה בסעיף "סיפור סינדרלה".

*"סינדרלה" – סרט אנימציה משנת 1950. חברת ההפקה: אולפני ההנפשה של וולט דיסני.

*פאראנדובסקי יאן (1924) מיתולוגיה ת"א: זלקוביץ עמודים 88-89 וכן 228-229 תרגום לעברית: ד"ר דוד לאזר

*פוגל שמעונה(2004). מגמות לאומיות בעיבודים לעברית לילדים של מעשיות האחים גרים בדור "התחייה". פרק א' עמודים 33-34 אוני' ת"א.

*פרו שארל (1991)[1697]. "לכלוכית או נעל הזכוכית הקטנה" אגדות פרו: סיפורי אמא אווזה ת"א: שוקן תרגום מצרפתית: אביבה ברק.

*Bruce- Mitford Miranda (1996). The Illustrated Book of Signs and Symbols London: Dorling

*Dundes Alan (1965). The Study of Folklore , New Jersey: Prentice Hall.

*Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday

*Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857].Aschenputtel  Kinder- und Hausmärchen. München: Artemis & Winkler

*Lüthi Max (1975). Das Volksmärchen als Dichtung- Ästhetik und Anthropologie, Köln: Eugen Diederichs

*McClure, Kelly (September 1, 2016). "The Witching Hour, When Evil Comes Out to Play". Destination America: The Hauntist. Discovery Communications

*Zipes Jack (1994). Fairy Tale as Myth, Myth as Fairy Tale, Kentucky: Kentucky Uni.

*Zack Zipes, The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, W. W. Norton & Co.,2001

 

                                                  נספח: שינויים נוספים בין 3 הגרסאות

1. האם הביולוגית:

בגרסת פרו האם המתה היא "הטובה מכל הנשים שחיו אי פעם על-פני האדמה", וסינדרלה יורשת ממנה את טוב לבה. כבר מלכתחילה מוצגת הגיבורה כפסיבית, שתכונותיה הטובות באו לה בירושה, ובהמשך לא נאמר דבר על היחס והקשר שלה לאם. התיאור המפליג של טוב האם הוא בבחינת נוסטלגיה, שבה זוכרים רק את הדברים הטובים ולא ניתן כבר לריב ולהתעמת: "אחרי מות – קדושים אמור". התיאור הזה גם מדגיש את הפער בין העבר הטוב ובין המציאות הקשה והמשפילה שבה מצויה הגיבורה בהווה.

לעומתה מדגישה גרסת גרים את הקשר בין האם לבת. האם מורישה לה צוואה, כאשר היא מרגישה שקיצה קרב: "הישארי אדוקה וטובה, והאל הטוב יעמוד תמיד לצידך, ואני אביט בך מהשמים ואהיה אתך". הגיבורה האקטיבית בוחרת לקיים את צוואת אימה, קשורה אליה ולמסורתה בעבותות, שותלת את ענף עץ האגוז על קברה, משקה בדמעותיה את העץ, והציפור היושבת על העץ מגשימה את משאלותיה. באמצעות הקשר המיוחד לאם היא מסוגלת להתמודד עם מסכת ההשפלות וההתעללות שהיא עוברת, ולבסוף לפרוץ את מעגל השעבוד.

בגרסת דיסני מסופר בפתיחה שהאב התאלמן ואין התייחסות לטיבה של האם. הקשר שלה לסינדרלה מוצג באמצעות שמלת האם המנוחה, שהיא מתכננת ללבוש אותה בנשף, אך בגלל שהיא מיושנת היא חייבת לתקן ולשפץ אותה. השמלה מייצגת את המסורת והערכים של האם, אך יש לערוך בהם ריענון וחידוש שיתאימו לרוח התקופה, במקביל לרוח האמריקאית שקבלה את הערכים של התרבות המערבית הישנה, אך חידשה ורעננה אותם[32]. אך האחיות קורעות את השמלה (שתוקנה ושופצה ע"י העכברים והציפורים) כדי למנוע מסינדרלה להגיע לנשף, ופעולה זו מבטאת את רצונן לנתק אותה מהקשר לאימה ומזכויותיה הטבעיות. בסופו של דבר נאלצת סינדרלה לקבל מן הפיה הטובה את בגדיה לנשף.

2. תיאור האם החורגת והאחיות

בגרסת פרו מוצגת האם כיהירה, גאוותנית, מרשעת ושתלטנית שהקנאה בסינדרלה מניעה את מהלכיה, והאחיות דומות לאמן במראה ובאופי.

לעומת זאת בגרסת גרים נאמר על האחיות שהן יפות ולבנות למראה אך נבזיות ושחורות בלבן. קנאת האחיות מניעה את המהלכים, והן יוזמות את ההשפלות וההתעללות, והאם משתפת אתן פעולה. המראה החיצוני שלהן עשוי לבלבל ולהקשות על הכרת אופיין האמיתי.

בגרסת דיסני נראית האם כמכשפה והאחיות נראות מכוערות, מטומטמות, מפונקות, נלעגות וחסרות כישרון. האחיות זיפניות, קונקרטית ומטפורית, לעומת סינדרלה ששרה נפלא בקול צלול ומתוק, גם כאשר היא שוטפת את הרצפות. המאבק המרכזי הוא בין האם לסינדרלה, הכול מתוך קנאה ביופייה, בחביבותה ובכישרונותיה. היא מנסה בכל דרך ללא הצלחה למנוע ממנה להגיע לנשף, ולאחר שהיא חושדת שסינדרלה היא נערת הנשף, היא נועלת אותה בחדרה ואף שוברת את הנעל כדי שלא תתגלה האמת. בסרט ברור מאד עם מי יש להזדהות; מי הטוב ומי הרע.

3. המלך

בגרסת פרו מחליט בן-המלך לערוך נשף ריקודים, וכאשר מגיעה סינדרלה לארמון הוא עוזר לה לרדת מהכרכרה ומוליך אותה לאולם הריקודים. המלך שהיה זקן מתפעל מיופייה ונעימות הליכותיה.

בגרסת גרים עורך המלך משתה גדול, כדי שהנסיך יבחר לו כלה מבין העלמות היפות.

בגרסת דיסני קימת התייחסות רבה יותר למלך; הוא מחליט שהנסיך צריך להתחתן, לכן הוא מתכנן את הנשף. הוא מוצג כדמות נלעגת וקומית: הוא גוץ ושמן, בעל קרחת ושפם ענק, בוכה בקלות. משרתו של המלך גבוה מאד ויש לו מונוקל (היפוך של דון קישוט וסנשו פנשה). המלך, לעומת הנסיך המורד בו, אינו מאמין באהבה ולועג לה, אושרו של בנו אינו מעניין אותו, ומבחינתו תפקידו להוליד לו צאצאים.

4. כיצד מאבדת הגיבורה את הנעל?

בגרסת פרו בנשף הראשון זוכרת סינדרלה את דברי הפיה וברבע לפני חצות היא עוזבת את האולם. אולם .בנשף השני, שוכחת סינדרלה את כל מה שצוותה עליה הפיה  בגין שכרון חושיה, וכאשר השעון מצלצל חצות היא נסה על נפשה, ואחת מנעלי הזכוכית נשמטה מרגליה, והנסיך מרים אותה בזהירות רבה. דבר לא נותר לה ממלבושיה היפים, מהמשרתים והכרכרה מלבד אחת מנעלי הזכוכית. קסמה והתדמית של תפארתה ניתנים לזמן מוגבל, ואם היא לא תשים לב, יולבנו פניה ברבים.

בגרסת גרים אשנפוטל אינה נסחפת בתשוקותיה. היא מחליטה, כשיורד הערב לעזוב את הנשף ולחזור לביתה, מבלי שאף אחד יצווה או ייעץ לה לעשות זאת. כשהנסיך מבין שהיא מהירה ממנו ומצליחה לחמוק הוא מחליט להערים עליה, והוא מצווה למרוח את המדרגות בזפת, וכשחמקה נדבק סנדלה השמאלי ובן המלך הרים את הנעל הקטנה והמעודנת שכולה עשויה זהב. הנסיך שמנסה באמצעות הזפת ללכוד אותה, אינו מסוגל להכפיש אותה, והיא משתמשת בה כמנוף לעליה במעמדה החברתי, או לחלופין לעליית דרגה בפיתוח אישיותה.

בגרסת דיסני מדובר בנשף אחד שבו היא רוקדת עם הנסיך במרפסת, לעומת 2 או 3 נשפים במעשיות שבהם היא רוקדת במרכז רחבת הריקודים לעיני כל המוזמנים. היא כל כך שקועה במימוש חלומה, שהיא שוכחת את דברי הפיה, וכשהיא שומעת את השעון בחצות היא נאלצת לברוח במדרגות ואחת מנעלי הזכוכית נשמטת.

5. מי מחפש את בעלת הנעל?

בגרסת פרו הנסיך אינו הולך בעצמו לחפש אותה, אלא מטיל זאת על אציל שממונה על מדידת הנעל, שנצטווה למדוד את הנעל לכל הבנות בממלכה ולמצוא את בעלת הנעל. למרות שבן-המלך רוצה להינשא לה אין ביניהם יחסי שוויון ואין ביניהם אינטימיות ברגע הדרמתי.

בגרסת גרים, מובילה אשנפוטל את הנסיך לביתה, כדי שידע את עברה, למרות שברגע האחרון היא מתחמקת ממנו. הנסיך יודע היכן היא גרה, ואינו צריך לחפש אותה בכל המדינה. לכן הוא בעצמו הולך למחרת הנשף לאב לבדוק מי מבנותיו היא הנערה שרקדה אתו בנשף. שלוש פעמים הוא מגיע לבית עד שהוא מוצא את הנערה האמיתית, וכשהוא מגיע אליה, הוא גם מביט בפניה ומזהה את הנערה היפה שרקדה אתו. הוא מתאמץ להשיגה, והיחסים ביניהם יותר שוויוניים וקרובים ואינם באמצעות מתווכים.

התהליך של מציאת בעלת הנעל בגרסת פרו אורכת זמן רב; מינוי אציל שממונה על מדידת הנעל, מדידת הנעל לנשות החצר ולנשות מעמד האצולה ורק בסוף מגיעים אל סינדרלה. בעוד שבגרסת גרים הולך הנסיך מיד למחרת בבוקר לביתה ומוצא אותה.

בגרסת דיסני, המלך, שרואה שהנסיך התאהב בסינדרלה, הולך לישון, אינו יודע שהיא ברחה מבלי להשאיר עקבות, ובחלומו הוא שר וחולם על נכדים. כאשר הוא מגלה שהיא נעלמה הוא מתנהג כמטורף, מאשים את המשרת, רודף אחריו בחדר, ושניהם נתלים על השנדליר. ההגזמה בתגובתו הופכת את הסיטואציה לקומית ואת המלך לדמות מגוחכת. הדוכס הגדול, שמואשם בבריחתה ללא עקבות, הולך לחפש את בעלת הנעל. למלך כלל לא חשוב למצוא את הנערה שבה התאהב הנסיך, אלא כל אישה שתתאים לה הנעל, גם אם תהיה זו אישה אחרת. בניגוד לגרסת גרים בה הנסיך עצמו מתעמת עם משפחתה והוא מזהה שהיא הנערה עמה רקד בנשף בסרט הוא אינו מגיע לביתה, הוא שולח אחרים לחפש אותה והיא בעמדת נחיתות. בסרט אין מציגים את תהליך החיפוש בבתים אחרים, אלא רק את כניסתו של הדוכס לביתה של סינדרלה.

6.מבחן הנעל

בגרסת פרו מיועדת הנערה שנעל הזכוכית מתאימה לרגלה בדיוק נמרץ להינשא לבן-המלך. תחילה מודדים את הנעל לכל הדוכסיות ולכל גבירות החצר, אך לשווא. אחר מחפשים את הנערה אצל משפחות ממעמד האצולה, ובסוף מגיעים לביתה של סינדרלה, שם מודדות שתי האחיות, שמשתדלות מאד לדחוק את רגלן לתוך הנעל, אך ללא הצלחה. סינדרלה מבקשת אף היא למדוד את הנעל, והאחיות מגיבות בצחוק ולועגות לה. אך האציל הממונה על מדידת הנעל מתעקש למדוד לה את הנעל, ובמפתיע מתיישבת הנעל על הרגל כתבנית של דונג. אך סינדרלה מביאה עמה ראיה נוספת; היא שולפת מכיסה את הנעל השנייה ונועלת אותה ומתגלה לכול שהיא היפהפייה שבה התאהב בן-המלך. כיוון שלא הנסיך מגיש לה את הנעל לא ברור שהוא מתאים לה, אלא רק שהיא מתאימה לו, ובגרסה זו היא משנית בחשיבותה. בנוסף, האם פסיבית ואינה מעיזה למנוע מסינדרלה למדוד את הנעל.

בגרסת גרים הולך הנסיך עצמו עם הנעל אל ביתה של אשנפוטל ומודיע לאב שהנערה שהנעל תתאים לה, תהיה אשתו. האחות הבכירה מנסה למדוד אותה בחדרה, אך אינה מצליחה להכניס את הבוהן. האם מגישה לה סכין ומייעצת לה לכרות את הבוהן, והיא דוחקת בכוח את הרגל לנעל ומתגברת על הכאב. הנסיך מרכיב אותה על סוסו ככלתו, אך היונים הלבנות מסיבות את תשומת ליבו לדם השופע מן הנעל. הוא חוזר לבית המשפחה והאפיזודה חוזרת גם עם האחות השנייה, שבחדרה כורתת חתיכה מעקב רגלה, וגם כאן שופע הדם מן הנעל ומטפס ועולה אדום כולו בגרביים הלבנות. בפעם השלישית הוא חוזר לבית, ומתעקש למדוד את הנעל לאשנפוטל, למרות התנגדות המשפחה. היא קדה לנסיך, שמגיש לה את נעל הזהב, ולידו היא חולצת את רגלה מנעל העץ הכבדה, ומכניסה אותה לתוך הנעל שהתאימה לה כמו כפפה. בן-המלך מביט בפניה ומכיר את הנערה היפה שרקדה אתו בנשף.

בגרסת דיסני מוצגת האם ברשעותה שאינה בוחלת בפעילות אלימה; היא נועלת את סינדרלה בעליית הגג, כדי שלא תוכל להשתתף במבחן המדידה. לאחר שהעכברים גונבים ממנה את המפתח, והכלב מפיל את החתול, יורדת סינדרלה למדידות, אבל האם מפילה את הדוכס והנעל נשברת. כיוון שהנעל מייצגת את נשיותה של סינדרלה ואת התאמתה לנסיך, משמעות ההפלה והשבר שהאם מנסה בכל דרך אפשרית למוטט אותה מבחינה נפשית ולחבל בנשיותה. אך סינדרלה אינה נכנעת ומוציאה מהכיס את הנעל השנייה. גם בגרסה זו הגיבורה אינה בודקת אם הנסיך מתאים לה, כיוון שהיא מתמקדת בהתגשמות חלומה.

7.השימוש בחוק השילוש

חוק השילוש[33] הוא מהמאפיינים היותר בולטים בז'אנר המעשייה. אמנם בגרסת פרו מצוי שימוש בחוק השילוש, אך הוא מתייחס לעובדה שמדובר בשלוש אחיות וכן למטמורפוזות שעורכת הפיה; היא משתמשת בשלושה בעלי חיים: עכברים, חולדות ולטאות והופכת אותם לסוסים, לרכב ולמשרתים. כמו כן היא נוגעת בשרביטה והופכת שלוש פעמים את הבגדים למלבושי זהב וכסף שזורי יהלומים (שמלות לשני הנשפים ובסוף לשמלה שאתה היא תגיע לארמון כשמתגלה שסינדרלה היא בעלת הנעל).

מנגד בגרסת גרים מצוי שימוש רב בחוק השילוש בנוסף לעובדה שמדובר בשלוש אחיות. אשנפוטל הולכת לבקר את קבר אימה 3 פעמים ביום, האב מביא לבנות 3 מתנות מהיריד, הנשף נמשך 3 ימים (בניגוד לגרסת פרו בה נמשך הנשף 2 לילות), אשנפוטל הולכת 3 פעמים (לפני כל נשף) לקבר אימה ומבקשת מעץ האגוז שיוריד לה בגדים ונעליים והיא מקבלת מהיונה 3 שמלות ו3 זוגות נעליים, האפיזודה של מדידת הנעל מתרחשת 3 פעמים, והיונים הלבנות מסייעות 3 פעמים לנסיך להבחין בין הכלות המזויפות ובין הכלה האמיתית. המבנים המשולשים מעדים על תהליך שהגיבורים צריכים לעבור ובפעם השלישית מושגת המטרה לדוגמה: רק בפעם השלישית מבין הנסיך מיהי הכלה האמיתית. או שבפעם השלישית מוצג שיא, לדוגמה: היא מקבלת מהיונה בפעם השלישית בגדים זוהרים ומפוארים שמשאירים את באי הנשף פעורי פה ונעליים שהיו עשויות כולן זהב. או שבשתי הפעמים מוצג הזיוף והחיקוי ורק בפעם השלישית מוצג הדבר האמיתי. לדוגמה: האב מביא לבנות 2 מתנות שמייצגות את הדברים החיצוניים (בגדים ותכשיטים) ואילו לאשנפוטל הוא מביא ענף עץ אגוז שמייצג את הדבר האמיתי, שהיא תחבר אותו לקבר אימה ובאמצעותו יתגשמו משאלותיה.

בגרסת דיסני, כיוון שמדובר בסרט, חוק השילוש אינו חל עליו, והנשף נערך רק פעם אחת. בגרסת גרים מוצג תהליך; קימת עליית מדרגה מנשף לנשף, הן בלבוש המייצג את אופייה והן במערכת היחסים הנרקמת ביניהם שמגיעה לשיאה בנשף השלישי. בסרט הוכנס נושא החלום, שאינו קיים בגרסת המעשיות, והעמדה המשתמעת שכשסינדרלה מבינה שחלומה התגשם היא אינה נזקקת לתהליך התפתחות יחסיהם. הגישה המוצגת בסרט מתמקדת באהבה ממבט ראשון שמשמשת כתנאי מספיק לחיי אושר נצחיים.

8.ההתייחסות לאל ולהווי חיים דתי

בגרסת פרו אין אזכור של האל והחתונה בכנסיה אינה מוזכרת. פרו שמודע למאבקי הכוח בין הכנסייה מול המלך ומעמד האצולה, שהנתינים חייבים בנאמנות בראש וראשונה למלך בתחום הכלכלי והפוליטי, ובתחום הרוחני הם כפופים לממסד הכנסייתי, אינו מספר אגדה[34] אלא מעשייה[35]. כיוון שהאירועים עוסקים במעמד האצולה ובחצר המלך האל והכנסייה אינם נזכרים.

בגרסת גרים האל מופיע הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי, כיוון שקהל היעד שלהם היה פרוטסטנטי אדוק. במילותיה האחרונות לפני מותה מצוה עליה האם: "הישארי אדוקה וטובת-לב והאל הטוב יעמוד תמיד לצידך, ואני אביט בך מהשמים ואהיה אתך". כאשר הבת הופכת לאשנפוטל היא מקושרת ליונים הלבנות, שמסמלות בנצרות את רוח הקודש והן דואגות להוציא את האמת לאור. בסיום נערכת חתונתה עם בן-המלך בכנסייה.

בדומה לגרסת פרו גם בגרסת דיסני אין אזכור של האל, ואת מקומו תופסת הפיה הטובה שאופיינית לפנטזיה. כמו-כן נערכת החתונה בארמון ולא בכנסייה. כיוון שקהל היעד של הסרט ברובו אינו דתי אורתודוכסי רצו שהצופים יוכלו להזדהות עם הסרט.

9. קהל היעד

בעוד שקהל-היעד של גרסת פרו הוא מעמד האצולה (למבוגרים ולא לילדים) , גרסת גרים פונה למעמד הבינוני הגרמני הפרוטסטנטי(למבוגרים ולילדים החל מגיל 9) וגרסת דיסני פונה לקהל האמריקאי הלבן בעיקר לילדים החל מגיל 4 ולמבוגרים.

 

הערות

 

[1] Zack Zipes, The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, W. W. Norton & Co.,2001

[2] ויקיפדיה ערך סינדרלה בסעיף "סיפור סינדרלה".

[3] פרו שארל (1991)[1697]. "לכלוכית או נעל הזכוכית הקטנה" אגדות פרו: סיפורי אמא אווזה ת"א: שוקן תרגום מצרפתית: אביבה ברק.

[4] Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857].Aschenputtel  Kinder- und Hausmärchen. München: Artemis & Winkler  pp.  154 – 164

[5] "סינדרלה" – סרט אנימציה משנת 1950. חברת ההפקה: אולפני ההנפשה של וולט דיסני.

[6] סוזן פורווארד טבעה את המונח: הורים מרעילים. היא מציגה את הנזקים שהם גורמים וכיצד ניתן להתגבר עליהם. לטענתה הגישה המקובלת לשכוח ולסלוח להורים יכולה להרע לנפגעים (הילדים שהם לעולם אינם האשמים), והיא מציעה שיטה כיצד להשתחרר מהתסכולים שיצרה מערכת היחסים ההרסנית והמעיקה. ראה:

Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday

[7] התרגומים במאמר מהמקור הגרמני הם תרגום חופשי שלי.

[8] בהתאם לחוקים האפיים של הספרות העממית (חוקי אולריק) הסיום צריך להיות נוסחתי וסגור, שמבטיח אושר לגיבור/ה לכל ימי חייו, וכן יכול להתווסף מודל שני, שמבטיח עונש קיצוני וקשה לאנטגוניסט.

לאשנפוטל שזכתה בנסיך מובטח אושר ועל האחיות מוטל עונש נוראי כל ימי חייהן, אך לא אשנפוטל נוקמת בהן, אלא הן נענשות מלמעלה ע"י היונים שמייצגות את רוח הקודש. ניתן להתייחס לניקור העיניים כאל מטפורה, שהאחיות שמייצגות את הדברים החומריים והחיצוניים בחיים, לא למדו דבר מהמסע והתהליכים שעברו עליהן ועל אשנפוטל ולכן הן תמשכנה לחיות "כעיוורות". ראה:

Dundes Alan (1965). The Study of Folklore , New Jersey: Prentice Hall.

[9] פרו שארל(1991)[1697]. לכלוכית או נעל הזכוכית הקטנה אגדות פרו: סיפורי אמא אווזה ת"א: שוקן תרגום מצרפתית: אביבה ברק עמ' 49

[10] Zipes Jack (1994). Fairy Tale as Myth, Myth as Fairy Tale, Kentucky: Kentucky Uni. pp. 17 – 35

[11] Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857]. Aschenputtel Kinder- und Hausmärchen. München: Artemis  & Winkler pp.154-155

[12] פוגל שמעונה(2004). מגמות לאומיות בעיבודים לעברית לילדים של מעשיות האחים גרים בדור "התחייה". פרק א' עמודים 33-34 אוני' ת"א.

[13] אקר חנה (2012). "העכבר כסימבול רב משמעי בשימושיו בטיפול במשחק בחול בגישה יונגיאנית" בין המילים. אינטרנט

[14] פאראנדובסקי יאן (1924) מיתולוגיה ת"א: זלקוביץ עמודים 88-89 וכן 228-229 תרגום לעברית: ד"ר דוד לאזר

[15] .1.כאשר עץ האגוז גדל מדמעותיה, מתיישבות עליו היונים הלבנות, וכאשר היא מביעה משאלה הן משליכות מלמעלה את מבוקשה. 2. היא נעזרת ביונים כאשר האם מטילה עליה לברור את העדשים. 3. היונים גם משליכות לה 3 פעמים את בגדיה לנשף. 4. היונים מספרות פעמיים לנסיך שהוא בחר בכלה מזויפת, ומאשרות בפעם השלישית שהפעם מדובר בכלה האמיתית. 5. ובסיום מנקרות היונים  את עיני האחיות המרושעות.

[16] הבשורה על פי מתי ג' 16

[17] בטלהיים ברונו (1987)[1975]. קסמן של אגדות ת"א: רשפים עמ' 211 תרגום מאנגלית: נורית שלייפמן

[18] כאשר לוקח הנסיך את הכלה מבית הוריה בשתי הפעמים הראשונות הוא לוקח כלה מזויפת, ורק בפעם השלישית נוסעת עמו הכלה האמיתית. היונים הלבנות שרות לו בשתי הפעמים הראשונות: " rucke di guck, rucke di guck,/ Blut ist im Schuck (Schuh)/ Der Schuck ist zu klein, /die rechte Braut sitzt noch daheim.", (רוקה די גוק, רוקה די גוק, / יש דם בנ-ל [נעל] / הנ-ל מדי קטנה / הכלה האמיתית עדין יושבת בבית) ובפעם השלישית: " rucke di guck, rucke di guck,/ kein Blut im Schuck / Der Schuck ist nicht zu klein, /die rechte Braut, die führt er heim" (רוקה די גוקה, רוקה די גוקה / אין כלל דם בנ-ל / הנ-ל אינה קטנה מדי, / הכלה האמיתית, שהוא מסיע הביתה). כיוון שהפזמון נשמע מפי היונים הוא פותח באונומטופיאה של המייתן. למרות שעל פניו נראה שהמילים בשורה הראשונה חסרות משמעות, ניתן לראות בהן גם שיבוש של המילים 'rücken' ו 'gucken'. 'rücken ' שמשמעו בגרמנית: להזיז, וכן הפועל הזה נקשר בגרמנית למבט לאחור. ו 'gucken' פירושו להציץ, להסתכל. כלומר שהיונים מבקשות מהנסיך שיציץ ויסתכל אחורה ויראה שמדובר בכלה מזויפת.

[19] למרות שנכתב במבוא לסרט שמדובר בגרסת פרו.

[20] תפיסה זו התבטאה גם במתן שמות לערים ולמדינות: ניו- יורק, ניו ג'רזי, ניו המפשייר

[21] ראה: ויקיפדיה ערך "לוציפר"

[22] Bruce- Mitford Miranda (1996). The Illustrated Book of Signs and Symbols

London: Dorling. Pp. 47

[23] ויקיפדיה ערך חג ההאלווין (ליל כל הקדושים)

[24] אינטרנט. דלעת וליל כל הקדושים (הלוואין)

[25]  McClure, Kelly (September 1, 2016). "The Witching Hour, When Evil Comes Out to Play". Destination America: The Hauntist. Discovery Communications. Retrieved 2017-10-06

[26] Lüthi Max (1975). Das Volksmärchen als Dichtung- Ästhetik und Anthropologie, Köln: Eugen Diederichs Verlag  pp. 5 –6.

[27] אינטרנט. ויקיפדיה ערך "בלונד".

[28] אינטרנט. ויקיפדיה ערך "בלונד".

[29] א. כיוון שהסרט הוקרן החל מ 1950 ניתן לשער שקהל היעד שאליו התכוונו אולפני דיסני היה הקהל האמריקאי הלבן. ב. מייקל ג'קסון משמש דוגמה למחיר הכבד שהוא שילם בשל רצונו בעור "לבן".

[30] למרות שנכתב בהקדמה לסרט שהוא מתייחס לגרסת פרו, עשו האולפנים שימוש במספר אלמנטים מגרסת גרים. את הדמות הכנועה והפסיבית בגרסת פרו הם המירו בדמות דומיננטית יוזמת ושמחה, שמנהלת מו"מ עם האם וכן היא חיה בהרמוניה עם בעלי החיים. גרסת דיסני קרובה יותר לגרסת פרו בגין שיקולים דידקטיים. כי האולפנים לא רצו להציג לילדים סצנות אלימות כגון: כריתת איברי הרגליים שנעשות על ידי האחיות ודמן השותת, או את הסיום בו היונים מנקרות את עיניהן. בעוד שאת הטקסט ניתן לפרש כמטפורי, ההמחשה של הסצנות הללו אינה מתאימה לנמען-ילד.

[31] דמות שטוחה – דמות פשוטה חד-ממדית, סטטית, שאינה מתפתחת במהלך העלילה. לעומתה דמות עגולה היא דמות מורכבת, בעלת תכונות רבות, דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. ראה: אבן יוסף (1996). מילון מונחי הסיפורת – ערך "דמות שטוחה" ו – "דמות עגולה" ירושלים: אקדמון

[32] תפיסה זו התבטאה גם במתן שמות לערים ולמדינות: ניו- יורק, ניו ג'רזי, ניו המפשייר

[33] חוק השילוש – החוק השלישי בחוקי אולריק ראה: Dundes Alan (1965). The Study of Folklore , New Jersey: Prentice Hall.  pp. 129 – 141.

[34] סיפור עממי שנקשר לדת ולהווי חיים דתי

[35] סיפור עממי חילוני שאינו מעוגן בזמן ובמקום