נד נד, נד נד: "נדנדה" מאת חיים נחמן ביאליק – שיר משחק לילדים ושיר הגות למבוגרים
"לפעמים, כשנתלקט הרבה כעס וחמה בלבבי, הייתי פורש אל אחד המחבואים, יושב ובוכה, חורק שיני הקטנות ובוכה.
זכרתי את אמי הרחוקה ממני, את יתמותי, את הכפר השאנן, את שקיעות החמה שם, ואבך בכי גדול אשר היה הולך הלוך ומתוק, הלוך וערב לליבי, עד שלבסוף עברתי מבכי זה למין בכייה אחרת, בכייה לשמה…
ומעט מעט הייתי עובר מבכי זה לבדיחות הדעת, ואפנה את עיני ולבי לבטלה… הצצתי ממחבואי על כל מה שמבחוץ והיו כל המראות כחדשים בעיני, והכול נראה לי בגוון אחר ומשונה מזה שהם נראים בו כשאני בתוכם. שעות שלמות הייתי יושב ומסתכל ותוהה ודומם… ובעוד רגע – ואני מתנער מחלום-הסתכלותי, קופץ ממחבואי ותוך כדי דיבור אני עולה ויושב בראש ארובת העשן או בראש עמוד טלגרף והכול תמהים ל"גבורותי" וכל חברי נותנים לי כבוד" [2]
שורות אלה, שנכתבו על ידי ביאליק ב 1903, מצאו את ביטוין בארבע שורות בשיר ילדים הנראה לכאורה פשוט, שלוש שנים מאוחר יותר, ולאחר מכן בתוספת המאוחרת ב 1933. בקטע דלעיל, באים לידי ביטוי שני הפנים של הנדנדה:
*מעבר רגשי בין שני קצוות מנוגדים: בכי ובדידות מחד לעומת השתוללות ומנהיגות מאידך.
* תיאור גרפי של נדנדה: מבירא עמיקתא לאיגרא רמה.
השיר, התקבל והפך להיות השיר הקנוני המוכר ביותר בעברית עד ימנו אלה. בכל גינה שרות אותו אימהות לילדיהן החל מגיל שנה. במאמר זה אנסה לעמוד על ההיבטים השונים של הנדנדה, כמייצגת את מצבו הקיומי של האדם בעולם על פי תפיסתו של ביאליק.
ביאליק כתב שתי גרסאות לשיר:
גרסה ראשונה
השיר יצא לאור לראשונה במקראה "שפת ילדים" כבית בן ארבע שורות[3]: "הנדנדת"
נַד-נֵד! נַד- נֵד!
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
אַחת, שּׁתּיים, אחת שּׁתּיים !
מין הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם!
גרסה שנייה
נדנדה
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.
ביאליק חוזר לשיר, וכותב לו גרסה שנייה[4], שבה הוא משנה את שם הכותרת ל:"נדנדה"[5]. מהגרסה הראשונה הוא משאיר רק את הרישא: "נד, נד, נד, נד, / רד, עלה, עלה ורד!" ואת הסיפא: "הארץ לשמים", ומוסיף את גוף השיר: "מה למעלה? / מה למטה? – / רק אני, / אני ואתה ; /שנינו שקולים / במאזנים / בין הארץ /לשמים."
בגרסה הראשונה קיימים שני מצבים לנדנדה: הנדנדה יורדת ואז היא על הארץ, או שהיא עולה ואז היא בכיוון השמים. מנגד, קיימים בגרסה השנייה שלושה מצבים, והסיטואציה מורכבת יותר:הנדנדה יורדת, הנדנדה עולה והנדנדה שקולה. במצב האיזון היא נמצאת בין הארץ לשמים.
בגרסה השנייה הנדנדה של ביאליק אינה נדנדה ליחיד, אלא נדנדה לשניים, המאפשרת את מצב הירידה, העלייה והאיזון באופן פיזי מצד אחד, ואת הפירוש המטפורי מצד שני.
- המישור הסמוי- פרשנות פילוסופית.
1.1 הבחירה של ביאליק בצירוף אני-ואתה
ביאליק מוסיף את הצירוף הכבול 'אני ואתה', ובכך מתכתב עם מרטין בובר בחיבורו "בסוד שיח" בפרק: "אני ואתה". בובר מבחין בין יחסי 'אני– אתה' לבין יחסי 'אני – לז'. ביחסי אני- אתה, מתקיימת זיקת גומלין הדדית בין אני לאתה אשר פועלים ומפעילים זה את זה, וקימת בזיקה זו היבחרות ובחירה.
ביחסי אני-לז האדם פונה לזולתו מתוך יחס של תועלתנות, מתוך רצון להשתמש בו לצרכיו האישיים. לעומת זאת ביחסי אני-אתה היחסים כנים וישרים ומתקיים בהם קשר אינטימי של האדם עם הטבע, עם בני האדם ועם האל. עפ"י בובר, השיח עם האחר הוא שבונה את האדם כאישיות רוחנית. מהותו של הקיום האנושי אינו האדם הבודד, אלא האדם המצוי בזיקה עם הזולת. כמו-כן בכל אני-אתה, שיח לנו עם האתה הנצחי .אלו הם היחסים האינטימיים והמהותיים ביותר, אליהם אנו נדרשים לשאוף[6].
על פי בובר, מממש האדם את שפע אפשרויותיו, כאשר הוא שואף ונמשך לשני קטבים המנוגדים זה לזה.
ביאליק מקשר את יחסי הזיקה אני-אתה לנדנדה המאוזנת, שהמתנדנד עובר בה מקצה אחד לקצה שני עד שהוא מגיע לנקודת האיזון. בתפיסה זו מחבר ביאליק בין בובר לבין שיטתו הדיאלקטית של היגל[7], על פיה הפעילות של האדם והחברה מתוארת כתהליך שיש בו שלוש תנועות: תזה, אנטיתזה וסינתזה.
הנדנדה המאוזנת ממחישה את יחסי הזיקה 'אני-אתה' ואת התהליך של תזה, אנטיתזה וסינתזה: בניגוד לנדנדה המיועדת ליחיד, בנדנדה המאוזנת לא ניתן להתנדנד לבד, והיא מחייבת זיקת גומלין. כדי להפעילה נדרשת פעולה של בחירה והיבחרות והאדם נפעל ופועל בה כאחד. כמו כן היא יוצרת מעבר בין קצוות. רק כאשר האדם עובר ובודק את שתי הקצוות המנוגדות הוא יכול להגיע לנקודת האיזון. הפן הילדי מייצג מעברים קיצוניים בין רגשות מנוגדים; מעברים חדים בין בכי לצחוק, בין פעילות אנרגטית בלתי נלאית מול עייפות וקריסה. האדם המבוגר מכיר בחשיבותו של האיזון ואף המעברים מתונים יותר.
על פי תפיסת ביאליק ניתן להגיע ליחסי 'אני-אתה' כשהאדם חווה כמו הילד את העוצמות הרגשיות, את האינטנסיביות, את הגישה האינטואיטיבית ואת הישירות שלו.
1.2 האלוזיה למדרש
כיוון שמתנדנדים על הנדנדה שני אנשים, ניתן היה לצפות שביאליק יכתוב: מי למעלה? / מי למטה?[8], במיוחד כשהתשובה היא: "רק אני, אני ואתה". אך הוא כתב: "מה למעלה? / מה למטה?" בחירה זו מעבירה אותנו לאלוזיה המופיעה במשנה: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה? מה למטה? מה לפנים? ומה לאחור?"[9] העולמות העליונים והעולמות התחתונים נמצאים מחוץ לגבולות העולם שלנו, לכן איננו יכולים להבינם ואין אנו יכולים להשיגם. איננו יכולים לעסוק בדברים שהם מעבר לתפיסה שלנו. הרמב"ם מפרש את הרישא: מה למעלה – המהות האלוהית ומה למטה – ההשגחה הפרטית. בשני המקרים האדם אינו יכול להבין ולדעת את מהותם. כמו-כן אין להתעסק בשאלה כיצד נברא העולם (=מה לאחור) ואין לנחש את העתיד, כי הניחוש פוגע בבחירה החופשית של האדם (=מה לפנים). למרות האיסור במקורות היהודיים לשאול את השאלות הללו, ביאליק כן שואל אותן וגם עונה עליהן: "רק אני, אני ואתה". מצד אחד מצויה בתשובה שלו אירוניה רבה, כי הוא מסיט את הדיון מהנושאים היותר הקדושים וכבדי המשקל של המהות האלוהית למתקן שעשוע המיועד לילדים, ולנדנדה בנאלית ששייכת לעולם החולין. יחד עם זאת, מפנה אלוזיה זו את תשומת הלב לצורך בהתמודדות עם השאלות הללו ובקיומו של שיח עם ה 'אתה הנצחי'. בנוסף, מוצגת כאן התפיסה על פיה מצויה הקדושה בכול ואף בעולם החולין והחומר. קומה נוספת מצויה בתשובה: "אני ואתה" – מאחר שאין באפשרות האדם להשיג את המהות האלוהית, עליו לדעת שמנת חלקו תישאר תמיד הזוית האנושית.
בהתכתבות עם הפילוסופיה של מרטין בובר ושל היגל מחד גיסא, ועם הפילוסופיה היהודית במדרש מאידך גיסא, מיישם ביאליק את האידיאולוגיה שלו לערוך סינתזה בין התרבות המערבית ובין התרבות היהודית[10].
1.3 "נד-נד" – יהונתן גפן
כעבור עשרות שנים מתכתב יהונתן גפן עם השיר של ביאליק.[11] אך גפן מסיט אותו משיר ילדים לשיר למבוגרים שמבטא את מרד "דור ילדי הפרחים". בשירו של גפן מבטאת הנדנדה את התחושה של האדם המשתמש בסמים או באלכוהול. הוא מציג "מישהו מעופף… חוגג.. מרחף…מכייף" אשר נתון כל הזמן בקטבים מנוגדים, ונע מהרגשת "HIGH" להרגשת דכדוך של "בודד…חלש…נבגד…מת..עומד". המעבר החד מהעלייה לירידה אינו מאפשר את מצב האמצע המאוזן. הוא מציג אדם המחפש כל העת ריגושים ודומה לאדם הממלא מים בחבית מחוררת. הדובר מתאר מצב שבו הקסם מתחלף בבוקר ובערב, לכן הוא זקוק לחפש לו קסם חדש. הדובר אינו מתאר דמות ספציפית אלא מציג אותה כ' מישהו' שיכול לייצג כל אדם או אדם סתמי. בחירה זו מתאימה לנושא הנדון בשיר, שבו האדם רוצה לברוח מהתודעה, מהאני העליון, מהמציאות הקשה המחייבת אותו לרוב לאחריות ולחובות לעולם דמיוני של אפשרויות בלתי מוגבלות. הדובר מתאר אדם שרוצה להישאר ילד נצחי, שימשיך להתנדנד, להשתעשע ולשיר את שירו של ביאליק.
השיר של גפן מבטא את היחסים של 'אני-לז'. לא עוד יחסי אני ואתה של אינטימיות, בחירה והיבחרות אלא מצב של בריחה. כאשר היחסים היחידים שקיימים בין בני האדם הם יחסים של שימוש תועלתני, נוצרת תחושה של ניכור האופיינית לחברה המודרנית.
2. המישור הסמוי – פרשנות פסיכולוגית – נדנדת החיים
בנדנדת החיים יכול האדם לנוע בין קצוות רגשיים מנוגדים: בין עמדת השפע מול עמדת החסר, בין עמדת השיפוט מול עמדת הקבלה וההכלה, בין שמחה לעצב, בין הנאה לכאב, בין הרצון לשלוט לבין הרצון לשחרר, בין החלטה מהירה מול פקפוק והעלאת ספק, בין עקשנות מול ויתור, בין דברים שהוא רוצה להתמודד עמם מול דברים שהוא אינו רוצה להתמודד, בין עצמאות מול תלות, בין עמדת הפרגון מול עמדת הכעס, בין ההיגיון לאינטואיציה.
החוויה של מעין מטוטלת רגשית בין שתי קצוות יכולה להפר את האיזון הרגשי.
מעבר חד בין קצוות רגשיים עלול לגבות מחיר כבד של חוסר יציבות נפשית. במצב זה האדם נע בין רצונות, רגשות ופחדים, מבלי למצוא מקום יציב להיאחז בו לעתים. הוא יכול לאבד את הביטחון ואת התמיכה ולחוש שכל העולם הנפשי מתנדנד ויכול ליפול ולהתרסק. כך למשל מתארים ידוענים את הפער בין תחושת "הכוכב הנערץ" ובין הנפילה לאנונימיות.
הנדנדה מתארת את המצב הקיומי של האדם, שבו הוא יכול לבחור בין קצוות מנוגדים. אך קימת הנחה מובלעת, שהמצב המאוזן הוא האפשרות האופטימאלית.
ביאליק מתאר את המורכבות של המצב המאוזן כמצב של "בין…לבין", כתלוי בין הארץ לשמים. המצב המאוזן בנדנדה הוא חוסר תנועה ותזוזה, לעומת החיות, העוצמה והאינטנסיביות של הקצוות. לדוגמה: כאשר אנו חשים הנאה או כאב קימת התרגשות רבה, ועמדת האיזון בציר זה היא של שיגרה משעממת.
הנדנדה יכולה לסמל מצבי בחירה והתלבטות. בכל מצב של בחירה מתוך מספר אפשרויות פעולה והתנהגות, אנו ניצבים מול נדנדות חיינו ולעתים התנדנדות זו מקשה עלינו את תהליך הבחירה. לדוגמה: הבחירה בין קריירה להקמת משפחה, או הבחירה בין חיי נוחות לחיי ייעוד. בהתאם לבחירות של האדם, משולים החיים בנדנדה לעליות ומורדות: פעם האדם מצליח ועולה, ופעם הוא נכשל ויורד.
3. היבטים חינוכיים וסוציולוגיים
3.1 המסר החינוכי
בהיבט החינוכי קיים בציר ההצלחה – כישלון מסר חשוב הן לילד והן למבוגר: החיים אינם או שחור או לבן. לפעמים אנו מצליחים ומרגישים למעלה ולפעמים איננו מצליחים ומרגישים שאנו בתחתית המדרגה. גם כשאנו נמצאים בבירא עמיקתא אסור להתייאש. העמדה החינוכית מאמינה באפשרות השינוי, כי ניתן לגייס את הכוחות להגיע לאיזון, או למעלה מזה.
3.2 ההיבט הסוציולוגי – מומנט הכוח
בהיבט הסוציולוגי מייצגת הנדנדה את יחסי הכוחות בין אנשים כפרטים ובין חברות. היא מסמלת מעבר מצד לצד כאשר שניים מתחרים ביניהם וכל אחד רוצה לנצח. כאשר המצב שקול במשך התחרות אין ניצחון ברור של צד אחד והיתרון עובר מצד לצד. כמו-כן מבטאת הנדנדה את הרצון לשלוט בזולת מול האפשרות של חיי שוויון. היא גם יכולה לייצג מצבים בחיים שיש בהם תנודות בערכים, בעולם הרגשי והנפשי ובתחום הכלכלי.
3.3 שקולים במאזניים – שוויון וצדק
עפ"י המקרא מתואר מעשה משפט השמיים של משפט הארץ ויושביה כשקילה במאזניים. כך למשל טוען איוב לתומתו ומבקש להיבחן במאזני-צדק. גם בספרות חז"ל מתארים חכמים את הדין האלוהי באמצעות שקילה במאזניים. מאזני הצדק משמשים כדימוי לצדק האלוהי הנוהג בקביעת שכרם של צדיקים לעתיד לבוא. משפט השמיים, עפ"י תפיסה זו, מדומה למשפט הארץ, ומשפט האל נעשה באמצעות מאזניים וכך מקבל כל אדם את הראוי לו מידה כנגד מידה[12]. השימוש של ביאליק באלוזיה "שקולים במאזניים" מחדד נקודה זו.
בתוספת המאוחרת של ביאליק לשיר (בגרסה השנייה) הוא מחבר בין יחסי 'אני-אתה' ובין מצב של שקולים במאזניים. רק במצב של שוויון וצדק ניתן לקיים יחסי אמת בין אנשים.
4. ההיבט הפוליטי- יהודי
4.1 "התלוש"
ביאליק בוחר לכתוב שיר משחק לנמען-ילד בגיל הרך שעוסק בנדנדה, ובאמצעותה הוא משקף את בעיות היסוד של החברה היהודית במזרח אירופה בתקופה בה יצא השיר לאור. בתקופה זו מתנדנדת החברה היהודית בשאלה האם לעלות לארץ-ישראל, או לאמריקה או לאירופה המערבית. גלי ההגירה וההכרה שלא ניתן יותר לחיות בעולם הישן הופכים את החברה היהודית לחברה של "תלושים", ו"התלוש" הופך להיות גיבור בספרות העברית החדשה. הבחירה בנדנדה מתאימה לביאליק כי המתנדנד אינו עומד על הקרקע, והוא חש כמו תלוש, והיא יכולה לבטא מצב של תלישות. באמצעותה יכול ביאליק להכניס נושא כה טעון וכבד לשיר לילדים בגיל הרך.
4.2 חשיבות הכוח הגופני
מחוללי התנועה הציונית ביקשו לגבש זהות של אדם יהודי חדש[13]. בניגוד לדימוי של היהודי הגלותי, החלש, הספון בחדרו ושוקד על לימודיו, הן ההליכה לארץ-ישראל והן ההתמודדות עם התנאים הקשים ששררו בה הצריכו אנשים בעלי כוח פיזי רב, בייחוד כאשר המגמה של השינוי הייתה בכיוון של עבודת אדמה. שינוי הדימוי של היהודי הגלותי קשור בשינוי העמדה לגבי הכוח הגשמי. למחוללי תנועת "התחייה" היה ברור שהכוח הגשמי הכרחי להגשמת המלאכה הגדולה של יישוב הארץ. ביאליק מבטא את האידיאולוגיה הציונית שראתה בכוח הפיזי ערך, בניגוד לעמדת היהדות הרבנית המסורתית, שהדגישה את הערכים הרוחניים ושללה את הכוח הפיזי והגשמי,
ובוחר במשחק שמפתח את הכוח הפיזי של הילד[14].
4.3 בפנים – בחוץ
הנדנדה המאוזנת היא מתקן-משחקים הנמצא בחוץ באוויר החופשי והפתוח. כשביאליק נדרש לכתוב את תולדותיו בראשי פרקים[15], הוא מתייחס פעמים רבות לציר בפנים- בחוץ. בעודו ילד הוא גדל במקום יערות מלא יופי ובמרחבי השדה וזוהר הרקיע ומנגד הוא מוכנס ל"חדר" שנוטה לנפול כל רגע אל התהום הפתוחה תחתיו ובו הוא חווה: קללות, מכות, כיעור, סחי ומאוס. הוא מתחבא בפינת סתרים בודד בבית ובמעבר חד יוצא החוצה בתאווה להוללות ולהסתכלות. כשהוא נער הוא יושב ספון בבית-המדרש לבדו ומדמה ש"שם שם במרחקים, איני יודע היכן, יש עולם יפה ונאה, מלא זיו וחיים סוערים כים". גם כשהוא לומד בישיבת וולוזין הוא עומד אצל שולחן תורתו שעות שלמות, ובימי האביב הוא משתמט מבית הישיבה, רץ כמטורף במבואות העיר ובסמטאותיה ונפשו מתלבטת כציפור בכלוב.[16]
ביאליק בוחר במכוון במשחק הנמצא בחוץ[17], כי לדעתו החברה היהודית סגורה ומסתגרת בתוך עצמה, והוא מאמין שההתאבנות הזאת תביא עליה כליה. את הפתרון לבעיית היהדות והיהודים הוא רואה בהיפתחות החוצה לתרבות המערבית בהליכה אל האור ואל ההשכלה מתוך מגמה לערוך סינתזה בין שתי התרבויות.
5. ההיבט הספרותי
5.1 זהות המתנדנדים
ביאליק אינו מציין במפורש מיהם שני המתנדנדים על הנדנדה, אך הוא מציין את המין של אחד המתנדנדים: "רק אני, אני ואתה". בצד אחד של הנדנדה מצוי זכר, אך המין של המתנודד השני פתוח ונתון לפרשנויות. כמו כן, יכולים שני המתנדנדים להיות: שני בנים, או ילד וילדה, או אם ובנה, או אב ובנו, או גבר ואישה, או שני גברים. במקביל יכולה הנדנדה לבטא יחסים בין ילדים, או יחסים בין הורים וילדים, או יחסים בין גבר ואישה, או יחסים בין שני גברים.
ביאליק כותב לילדים שירים פתוחים הנתונים לפרשנויות. מצד אחד כל אחד יכול להזדהות ולדמות שהוא יושב על הנדנדה, הן בנים והן בנות. מצד שני, מזמינה הפתיחות הזו מילוי פערים, ולביאליק חשוב לחנך נמען-ילד שקורא קריאה ספרותית שמפענחת ומממשת את הטקסט.
בניגוד לטקסט, שנכתב בצורה שמאפשרת פרשנויות רבות לגבי שני המתנדנדים, סוגרים האיורים את הדמויות.
א. נחום גוטמן[18] בוחר להושיב על הנדנדה ילד וילדה בגילאי 5-7, כאשר ברקע נראית סביבה כפרית ישראלית והילדים נעולים בסנדלים ולבושים כ"צברים". בכך הוא מעביר את השיר ממזרח אירופה בגרסתו הראשונה, לתקופת היישוב הארץ-ישראלית. רגלי שני הילדים אינן נטועות בקרקע, הנדנדה נמצאת במצב מאוזן, אם כי לבן יש יתרון קל, והוא נמצא קצת יותר גבוה מהבת
ב. שולמית צרפתי[19] גם בחרה להושיב על הנדנדה ילד וילדה בגילאי 4-5 ברקע פסטורלי, והילדים גורבים גרביים ללא נעליים ולבושים בבגדים המתאימים לגני משחקים בישראל בשנות האלפיים. שולמית צרפתי מעבירה את השיר לאווירה החינוכית החופשית של שנות האלפיים. בנוסף לכך, בנדנדה שהיא מאיירת נמצאת הבת למעלה והבן למטה, ועל-ידי כך היא מעבירה מסרים פמיניסטיים באמצעות האיור.
ג. בתיה קולטון[20] נותנת ביטוי לטקסט הפתוח של ביאליק שמזמין פרשנויות רבות, והיא מאיירת ארבע נדנדות שונות, שמדגישות שהשיר עוסק בנדנדות חיינו וביחסי כוחות שונים. כל הנדנדות שהיא מאיירת הן נדנדות מאולתרות, ולא נדנדות תקניות בגני משחקים. הנדנדה הראשונה מאולתרת מחבית ועליה סולם, והיא מושיבה על נדנדה זו את האם וארבעת ילדיה. הילדים הקטנים מצויים למעלה והאם למטה. באמצעות האיור מבטאת המאיירת את היפוך הפירמידה של יחסי הורים וילדים (בעיקר בגיל הרך) בחברה הישראלית בשנות האלפיים. הנדנדה השנייה היא נדנדת-צעצוע עליה היא מושיבה בובת-פעוט ומולו ארנב. על פי פירוש זה לא הילד מתנדנד על הנדנדה, אלא הוא משחק בצעצועים ומושיב אותם על הנדנדה. הנדנדה השלישית היא נדנדה מאולתרת מגזע –עץ ועליו קרש, ועליה היא מושיבה גבר ואישה, שהאישה נמצאת למעלה והגבר למטה. באמצעות נדנדה זו היא מעבירה מסרים פמיניסטיים. הנדנדה הרביעית מאולתרת משני קרשים ונמצאת במצב מאוזן. עליה היא מושיבה את האב ואת בנו הנער.מצב האיזון מבטא את השוויון ואת שבירת הדיסטנס ביחסי הורים וילדים בחברה המערבית בימינו. כל הדמויות שהיא מאיירת הן דמויות גרוטסקיות.
ד. אלונה פרנקל[21] מאיירת איור הומוריסטי והיא מושיבה על הנדנדה ילד בגיל הרך ופיל לבן, כאשר הילד מצליח להרים את הפיל.
5.2 סוף פתוח ומתמשך
אחד ממאפייניה של ספרות ילדים לגיל הרך הוא שימוש בסוף טוב וסגור, שיוצר תחושה חיובית טובה וממלא את המשאלה הכמוסה של הנמען-ילד לעולם הרמוני וצודק. כמו כן הוא מבטא את הרצון של חברת המבוגרים להציג בפני הילד בגיל-הרך עולם הרמוני, מסודר ובעל גבולות ברורים, שהטוב בו מקבל שכר והרשע נענש. לטענת שלמה הראל, מצייתת ספרות הילדים למוסכמה של סוף טוב וסגור כמו לאקסיומה. אפשר ומותר למקם ברצף הטקסטואלי קשיים ומכשולים, מצוקות וכישלונות, אך בסוף מותר הסבך ונמצא פתרון מנחם ומרגיע[22]. ביאליק שובר קונבנציה זו ומציג בחלק משיריו לילדים סוף קשה או סוף אמביוולנטי ופתוח. בשיר "נדנדה" נמצאים המתנדנדים והנדנדה בתנועה מתמדת, ומשנים לחלופין את הפוזיציה: הנדנדה עולה, הנדנדה יורדת והנדנדה מאוזנת וחוזר חלילה כל זמן שהם נמצאים על הנדנדה. במשחק זה אין מנצח, אין מפסיד ואין הכרעה. מצב זה יוצר תחושה של סוף פתוח ואמביוולנטי.
5.3 אמצעים צורניים שיוצרים משמעות
א. השימוש בפעלים: אחד מהמאפיינים של ספרות טובה לילד בגיל הרך שהשיר צריך להיות רב תנועה ומשתנה. לטענת צ'וקובסקי מתעניין הפעוט בספרות רק בפעילות שבה, רק בתחלופה מהירה של אירועים. משום כך צריך השיר להכיל פעלים רבים[23]. שתי השורות הראשונות של השיר בנויות משישה משפטים בני מילה אחת שהיא פועל: נדנד, נדנד, רד, עלה, עלה ורד. הפעלים הרבים והתחלופה המהירה שלהם ממחישה את תנועת הנדנוד של הנדנדה. כמו-כן, פרק ביאליק את הצורה 'נדנד' לשתי מילים: נַד , נֵד, שאינן קימות בשפה התקנית במובן של השורש 'נדנד', אלא מחקות את שפת הדיבור (המלמול) של הפעוט וממחישות את תנועת הנדנדה מצד לצד.
ב. הקבלה – ביאליק יוצר הקבלה בין הירידה והעלייה של הנדנדה, בין הפוזיציה של למעלה מול למטה ובין הארץ מול השמיים:
" רד, עלה,
עלה, ורד"
למעלה – למטה
הארץ לשמיים
ההקבלה מוצגת כל פעם בהיפוך, וממחישה את החלפת הפוזיציה בנדנדה.
ג. משקל – השיר שקול במשקל טרוכיאוס (2 תיבות משקליות) שמתאים לתנועת הנדנדה. הלחן של דניאל סמבורסקי המושר עד ימינו מפי כל ילדי ישראל ואימותיהן פגע בעניין זה.
ד. חזרות – בשיר מצויות ארבע חזרות:
נד, נד (פעמיים)
רד, עלה (פעמיים)
מה (פעמיים)
אני (פעמיים)
החזרות מתמקדות בתמות המרכזיות בשיר: בתנועת הנדנדה, בעליות ובמורדות הקונקרטיות והמטפוריות, בשאלת המהות ובאגוצנטריות.
ה. המצלול
1. בשתי השורות הראשונות קיים שימוש, זה בצד זה, של שמונה צלילים שיוצרים מצלול רך (נ, ל, ע) ובשמונה צלילים שיוצרים מצלול קשה (ד, ר) שמקביל לעליה ולירידה בנדנדה: פעם עולים ופעם יורדים.
בשורות שלוש עד שבע המצלול רך, להוציא שתי פונמות:"מה למעלה? / מה למטה? / רק אני , אני ואתה /שנינו שקולים" (מ, ל, ע, א, נ, ש)
בשורות שמונה עד תשע המצלול קשה: במאזנים / בין הארץ
ובשורה העשירית המצול רך: לשמים.
השימוש המתחלף בצלילים רכים וקשים ממחיש את המעבר מצד לצד, את העלייה והירידה בנדנדה הן במישור הפיזי והן במישור המטפורי ומדגיש את הניגוד בין היושבים בין שתי קצות הנדנדה.
2. שתי התנועות השולטות בשיר הן A (אָ / אַ) ו E ( אֵ / אֶ): מתוך 43 הברות שמצויות בשיר, מצויות התנועות הללו ב 35 מהן (78%).
בארבע השורות הראשונות מצויות רק התנועות A ו E וממחישות את המעבר של הנדנדה מצד לצד. בשורה חמש ושש מצויות שתי תנועות: A ו – I (אי) שבאות להמחיש את הפן האגוצנטרי של הדובר (אני, אני), ואילו בארבע השורות האחרונות מצוי שימוש בכל חמשת התנועות שמבטאות את הפן המאוזן. לא עוד מצב של או-או, של אחד על חשבון השני, אלא מצב שלם יותר של איזון.
- המישור הסמוי – פרשנות ביוגראפית – הנדנדות של ביאליק
ההיבטים השונים ומורכבותה של הנדנדה, שנידונו במאמר זה, באים לידי ביטוי בסיפור חייו של ביאליק ובאישיותו.
6.1 ביאליק כילד וכנער תופס את עצמו כבחיר האל: "ופעמים נדמה לי – והנה אני בן יחיד להקב"ה וילד שעשועים לשכינתו, והנה אף היא עמי כאן, פורשת עלי כנפיה ושומרת אותי כאישון בת עינה…"[24] בעוד שבמציאות הוא יתום מאב, שננטש גם על-ידי אימו, גלמוד, נרדף על-ידי בני משפחתו וה"מלמדים" ממררים את חייו.
6.2 מצד אחד הוא גאון, מתמיד, "חד וחריף ממש שרף" שהכול מהללים את כישרונותיו. מצד שני הוא ילד שובב ומתהולל "כשקץ" כפי שהוא מעיד על עצמו: "טיפסתי על עמוד הטלגרף – מלקות! החלקתי על גבי קרח – מכות מרדות! קראתי כתרנגול מעל הגג בחצי הלילה – הרג וחנק"[25]. " או כפי שמעידה מניה אשתו: קפץ מגג הבית ונשברו לו מספר שיניים.טיפס ועלה על עץ וצרח: 'שריפה, שריפה'. כולם באו, וכאשר התברר שחמד לצון רצו להענישו, אך הוא ישב בגובהי העץ והם לא הגיעו אליו. אחר ירד מהעץ והתחבא יום תמים ללא אוכל ומשקה.[26] עדויות נוספות מתארות אותו מתנהג כילד: "היה המשורר נוסע על תלת-אופן של הילדים לאורך החצר ולרוחבה. וכשנפל פעם גדלה שמחתו, פניו צוהלות, שערותיו פרועות, עיניו נוצצות כעיני ילד תמים ושובב". על פי עדות נוספת "אחר ביאליק לבית-הכנסת בביקורו בפתח-תקווה, אך הוא נתעטף בטליתו ושר עם מקהלת הציפורים. אחר הוא התרוצץ, פיזז וכרכר כסביבון סביב הבריכה.[27]
קיימת בביאליק "יחד עם התאווה להוללות והסתכלות גם התאווה לעיון בספרים. ומה הראשונות נתמכרתי להן במסירת נפש ובהתלהבות ובשעבוד כל החושים אף האחרונה כך. כשהייתי מעיין בספר נבלעתי בו בכול חושי"[28].
6.3 הטבע, הכפר, היער, השדה והמרחב הפתוח מזוהים אצלו עם גן-עדן. כך הוא מתאר את ימי אושרו בכפר: "גדלתי בכפר במקום יערות ושדות ונווה שאנן, מלא יופי צנוע של טבע פשוטה ובריאה…זהר רקיע, מרחבי שדה ודומיית חורש"[29]. מנגד נקשרת העיר בחייו עם ה"חדר" הסגור "חדר אופל וצלמות"[30], עם יתמות[31], ועוני מרוד. גם כשהוא מגיע כנער לאודסה אין בידו פרוטה, וששה חודשים הוא תועה בה כשה אובד, רעב, מתענה ומתגולל במרתפים עם מוכי שחפת.
6.4 כשהיה ביאליק בן שש פתח אביו בית מרזח. חייו, כפי שהוא כותב, נעו "בין שערי טומאה וטהרה…התפלש הקודש בחול והנשגב בנתעב התבוסס. במערת חזירי אדם ובטומאת בית המרזח" הוא לבדו שומע "לחש שפתיים טהורות, לחש תורה ותפילה ודברי אלוהים חיים."[32]
6.5 ילד מחונן ותוסס מול זקן נרגן. לאחר מות אביו עובר ביאליק בן השבע לגדול בבית סבו, זקן בן שבעים שנסגר בביתו ועסק רק בתורה. כך מתאר אותו ביאליק: "מטבעו היה קפדן, סגפן,…ועינו הייתה רעה בילדות ובששון הילדות…כל תנועותיי ותהלוכותיי העצמיות היו לו לתועבה…הכול צריך להיות עשוי בטעם זקנים. אפילו הבגדים שהלבישני – היו עשויים במתכונת בגדי זקן".
6.6 חסידות מול השכלה. כשביאליק יושב בבית-המדרש הוא מושפע מאד מתורת הקבלה, והוא חש שהוא נתקדש והיטהר מבחוץ ומבפנים. דווקא בפרק, שחסידותו והתלהבותו הדתית גברו בו במידה שאין למעלה ממנה, זימן לו השטן, כדבריו, ספרי השכלה שתחת השפעתם נשתנה והיה לאחר.[33]
6.7 "ביאליק נקרע בין אשת חיק לאשת חוק"[34] – בעקבות מכתבי אהבה שנתגלו בשנים האחרונות, מתארת שמיר את ביאליק כמי שנפשו נקרעת בין הניגודים. "לעתים מלמדת יצירתו על הרהורי עבירה ועל רצון להתמכר להנאות הרגע ולעזוב את ביתו; לעתים – על רצון לעזוב את "השפחה" הזרה ולחזור אל "הגבירה".[35]
6.8 שמחה ואהבת חיים מול דכדוך ועצבות תהומית. איש ציבור נערץ המחולל רושם של אדם פתוח, נגיש לכול וגלוי, אשר חייו מעונים ומיוסרים עד מאד[36].
6.9 אמן בעל רגישות ומחויבות עמוקה, מלא כאב וערגה. מנגד, הופעתו החיצונית שונה לחלוטין. מודעיו הכירוהו כאדם זועף, גס, חם ונדיב, מקריח, בעל-גוף מוצק ובעל חוש הומור גס והמוני.[37]
בהיבט הביוגראפי יכול המצב של "שנינו שקולים" לבטא את מצבו של ביאליק ואת תחושותיו. כי ניתן לפרש את הביטוי כמצב שאין בו הכרעה לצד מסוים. ביאליק בתפיסת עולמו, שמוצגת בשירתו לילדים[38], הוא אדם שמתנדנד בין העולמות, הוא שייך ולא-שייך, שאינו רוצה לבחור רק באפשרות אחת. כמו בחידת הילד האוהב בשיר "שתי בנות"[39] השואל: מי משתיהן יפה יותר ואת מי אוהב יותר? הוא מעדיף את: "שתיהן, שתיהן יפות יותר/אוהב יותר, גם את זו וגם את זו".
- המישור של הנמען-ילד
בתקופה שביאליק נרתם לכתוב שירים לילדים רוב הטקסטים בעברית, המוגשים לילדים, היו דידקטיים ויצאו לאור במקראות ללימוד השפה העברית[40]. המחנכים והכותבים יצאו מתוך הנחה שתפקידה של ספרות הילדים לחנך את הילד. לדוגמה: השיר: "לבית ספרי" מתוך המקראה "שפת ילדים"[41] –
ביאליק בכתיבתו לילדים שובר נורמה זו, ורואה בספרות הילדים מקור להנאה , לשעשוע ולחוויה אסתטית. ביאליק, שבילדותו היה בעל דמיון רב ונפשו קשורה לטבע ולחופש, אולץ ללמד "ב"חדר" אפל עם רַבָּיִים מוקצים מחמת מיאוס" נושאים שאינם מעולמו של הילד[42]. לכן הוא יוצא מתוך הנחה שתפקידה של ספרות הילדים לפתח את הדמיון של הילד ולשקף את עולמו. הבחירה בנדנדה כנושא השיר מבטאת את תפיסתו את הילד כיצור משחק ומשתעשע.
7.1 הנדנדה בשירי משחק בתרבות המערבית
באירופה נבנו נדנדות מאות שנים[43] ונכתבו שירי משחק לנמען-ילד בגיל הרך המתייחסים אליה. לדוגמה בשיר הגרמני: Auf der Wippe"" (על הנדנדה)[44]: על הנדנדה, הנדנדה / אני מתנדנד קדימה./ על הנדנדה, הנדנדה / אני מרגיש גדול. / על הנדנדה, הנדנדה, / אני כאן ושם. / אני מתנדנד, מתנדנד, מתנדנד / ואני מרגיש חופשי". הילד המתנדנד מרגיש גדול, בטוח וחופשי. השיר אינו מצריך מילוי פערים, ונאמר בו במישרין מה הילד אמור להרגיש כאשר הוא מתנדנד על הנדנדה, מבלי להתייחס לרגשות הפחד והחשש שיכולה הנדנדה לעורר בילד. בשירי רחוב באנגלית מצויים שירים המתארים משחק על הנדנדה המאוזנת. לדוגמה: הילד הנמצא למעלה מבקש לרדת למטה, ואז מתקיים משא-ומתן מה הוא ייתן למתנדנד השני תמורת ההורדה, לאחר שהוא התרצה מתחלפת הפוזיציה בנדנדה.[45] או בשיר שני שגם בו מתקיים משא-ומתן, והילד שנמצא למעלה מתבקש לשטוף את פניו במים מלוכלכים. אם הוא אינו מסכים, הוא נשאר למעלה. באמצעות השירים הללו מפנים הילד קודים חברתיים, נורמות וחוקים שמכתיבים המבוגרים. הם מכינים את הילד ליצור קשרים הדדיים עם סביבתו ומאפשרים לו להתנסות בשליטה.
גם ביאליק מתייחס לנדנדה כאל משחק חברתי משעשע של הילד, אך אצלו הילדים משחקים בהנאה צרופה ללא משא-ומתן. לעומת השיר הגרמני, המתאר במפורש את התחושות שיוצרת הנדנדה, נמנע ביאליק משימוש במילים רגשיות.
7.2 בין הנדנדות
גרסה ראשונה
השיר מלווה בהוראות משחק: כיוון שנדנדות בגנים ציבוריים לא היו נפוצות במזרח אירופה בחברה היהודית, אם בכלל, ניתן "לבנות" את הנדנדה כל אחד בחצרו בעזרת חבית וקרש[46], והילדים יושבים משני קצוות הקרש, מתנדנדים ושרים. הציור נלקח כנראה ממקראה או מספר ילדים ברוסית[47], לכן יושבים על הנדנדה שלושה ילדים (שתי בנות ובן), בעוד שבדרך-כלל הנדנדה המאוזנת מיועדת לשניים.
גרסה שנייה
בעוד שבגרסה הראשונה השפה אלמנטארית ומיועדת לנמען-ילד החל מגיל שנתיים, בגרסה השנייה השפה מורכבת יותר (לדוגמה: "שנינו שקולים במאזנים"). כמו כן הוא משמיט את הוראות המשחק שקדמו לשיר, וכותב שיר משחק פתוח; עבור הנמען-ילד יתפרש השיר כשיר משחק בנדנדה מאוזנת, או כשיר "במשחקי כאילו"[48], ועבור הנמען-המבוגר יתפרש בהשאלה כמטפורה לחיים.
כמו-כן, הוסיף ביאליק את מוטיב האגוצנטריות: "מה למעלה?, מה למטה? – רק אני, אני[49] ואתה". חשוב לו להדגיש שהילד הוא יצור אגוצנטרי, הרואה את עצמו כמרכז העולם, והמשחק וההנאה עומדים בראש מעייניו. התפיסה הפסיכולוגית הזאת, שנראית לנו היום כמובנת מעליה, עמדה בסתירה לתפיסה החינוכית של החברה היהודית החרדית-שמרנית בתקופה בה נכתב השיר, ומעידה על מהפכה בחשיבה שביאליק רוצה להנחיל לקוראיו.
7.3 הבחירה במשחק רב-פנים
כפי שטוענת שמעוני לאה[50], קולט הילד את העולם בשנות החיים הראשונות באמצעות חושיו. ההתנסות בסוגי משחקים שונים מסייעת בפיתוח יכולות מוטוריות. המשחק בנדנדה מחזק את תחום המוטוריקה הגסה. כאשר הילד מתנדנד בנדנדה הוא מגלה כיצד גופו מתנועע, מפתח את השרירים ולומד מיומנות של פעילות גופנית. בתחום הקוגניטיבי , מגלה הילד באמצעות הנדנדה המאוזנת את עקרון הפעולה הפיזיקאלי של מומנט הכוח, בדומה למאזניים. בתחום הרגשי מחזק המשחק בנדנדה את תחושת הביטחון, ומבטא את משאלתו של הילד להיות חזק; להיות למעלה, או לשלוט בתנועת הנדנדה.
תנועת הנדנדה מייצגת את הילד בגיל-הרך שהוא פעלתן, בעל מרץ רב ונמצא בתנועה שנתפסת בעיני המבוגר כמתמדת.
התחושה שיוצרת הנדנדה מורכבת. היא מייצרת תחושת ריחוף. מצד אחד היא משמשת לשעשוע ולתחושת הנאה ועונג, מצד שני היא יוצרת תחושה של חרדה ופחד. המתנדנד אינו עומד על הקרקע והוא חש כמו תלוש. ההתגברות על התחושות הללו מאתגרת את הילד. ביאליק בוחר להציג משחק שיש בו מורכבות ושאינו חד מימדי, ומבטא מצב של אמביוולנטיות.
- סיכום
השיר "נדנדה" הוא דוגמה מאלפת לשיר קצר לילדים בגיל הרך, שנראה לכאורה פשוט וסתמי, ומתברר כמפתיע בעומקיו, שניתן להפוך בו ולהפוך בו והכול נמצא בו. ביאליק חוזר לשיר בסוף ימיו, ובאמצעות השינוי והתוספות שהוא ערך הוא הפך אותו לשיר מורכב ורב-פנים שמשמש כמטפורה לקיום האנושי. הוא מקשר אותו לפילוסופיה של בובר על חשיבות השיח וזיקת הגומלין של 'אני-אתה', לפילוסופיה של הגל בדבר התהליך של: תזה, אנטיתזה וסינתזה, ומחבר אותם למדרש העוסק בחוסר היכולת של ההבנה האנושית להתמודד עם מהות האל והשגחתו בעולם. באמצעות החיבורים הללו הוא מיישם את האידיאולוגיה שלו בדבר הסינתזה בין תרבות העולם הנוכרי ובין ארון הספרים היהודי.
בנוסף הצגתי פרשנות פסיכולוגית של נדנדת-החיים הרגשית, מסרים חינוכיים, פרשנות סוציולוגית של מומנט הכוח, ושל חשיבות השוויון והצדק לקיום יחסי-אמת של האדם עם זולתו. כמו-כן הצגתי פרשנות פוליטית-יהודית בנושאים: "התלוש", חשיבות הכוח הפיזי, ההסתגרות פנימה מול היציאה החוצה לעולם ולאור, פרשנות ספרותית ופרשנות ביוגרפית שדנה בנדנדות בחיי ביאליק והצגתי את המישור של הנמען-ילד. בניגוד לעמדה הדידקטית שאפיינה את הטקסטים שנכתבו לילדים בדורו, יוצא ביאליק מעמדה אמנותית ואסתטית ושואף לפתח בילד טעם ספרותי מעודן. על פי תפיסתו, תפקידה של שירת הילדים לשעשע את הילד, לפתח את דמיונו ולשקף את עולמו.
ביאליק הטיב להבין את נפש הילד, והיה חשוב לו לגרום למהפכה ולשינוי עמדות לגבי עולמו הנפשי. לכן הוא מציג ילד אגוצנטרי, שחושב רק מנקודת המבט שלו ושהמשחק עומד בראש מעייניו.
בשיר כה קצר לילדים בגיל הרך מרמז המשורר לרוב הנושאים שהעסיקו את עולם יצירתו.
©
כל הזכויות שמורות 2013 עריכה: יהלי פוגל
ביבליוגרפיה
אברבך דוד(1992). "האיש והאגדה" ביאליק ירושלים: עדנים
בובר, מרדכי מרטין((1963)[1923]. "אני ואתה" בסוד שיח על האדם ועמידתו נוכח ההוויה ירושלים: מוסד ביאליק תורגם ע"י צבי וויסלבסקי.
ביאליק, חיים נחמן (1933). שירים ופזמונות לילדים ת"א:דביר
ביאליק, חיים נחמן(תרצ"ה). דברים שבע"פ ת"א: דביר
ביאליק, חיים נחמן(1953).כל שירי ח. נ. ביאליק ת"א: דביר
ביאליק, חיים נחמן (תשל"א). כתבים גנוזים מתוך העיזבון ת"א: דביר
ביאליק, חיים נחמן (2003). רוץ בן-סוסי: ביאליק לילדים ת"א: דביר
ביאליק, ח"ן (2006). שירים לפעוטות מאת ח"ן ביאליק ת"א: קוראים א.מ.
ביאליק, חיים נחמן (2007). ביאליק לפעוטות ת"א: הקיבוץ המאוחד איורים: אלונה פרנקל
ביאליק, מניה )1963). פרקי זיכרונות ת"א: דביר
ברגמן, חיים פנחס (1906). שפת ילדים – ספר לימוד לקריאה ולכתיבה עם ציורים אודסה: הלפרין
גפן יהונתן (1985). שירים 90 – 85 ת"א: כנרת
היגל, פרידריך (2001)[1807]. הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח ירושלים: מאגנס
הראל שלמה (1985). בין מ' ילן-שטקליס לח"ן ביאליק בשירתם לילדים ספרות ילדים ונוער ירושלים: משרד החינוך והתרבות
לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר
מדרש בראשית
משנה חגיגה
פוגל שמעונה (2004). "גיבוש זהות של אדם יהודי חדש" מגמות לאומיות בעיבודים לעברית של מעשיות האחים גרים בדור "התחייה" חיבור לשם קבלת ד"ר לפילוסופיה ת"א: אוני' ת"א
צ'וקובסקי קורנאי (1985). משתיים עד חמש ת"א: ספרית פועלים תרגמה מרוסית: דוידה קרול
רוזנברג מיכל(2008). תאומים מתרוצצים ביצירתו של ח"נ ביאליק לילדים ולאחרים ת"א: מכון מופ"ת
שטרייט שלום(תרצ"ט). "משורר הילדים" פני הספרות ת"א: דביר
שמיר זיוה(2000). לנתיבה הנעלם עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק ת"א: הקיבוץ המאוחד
אינטרנט – ברנד יצחק מאזני צדק – משפט השמיים ומשפט הארץ
אינטרנט:de.wikipedia.org./die Wippe
אינטרנט: songs on the teeter-totter
אינטרנט: Auf der Wippe
אינטרנט שמעוני לאה (2006). "חשיבות המשחק להתפתחות הילד" אוגדן דרור
הערות:
[1] ביאליק, חיים נחמן (תשכ"א)[1933]. "נדנדה" שירים ופזמונות לילדים ת"א: דביר עמוד י"ט.
[2] לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר כרך א' עמ' קנ"ט
[3] ברגמן, חיים פנחס (1906). "הנדנדת" שפת ילדים – ספר לימוד לקריאה ולכתיבה עם ציורים אודסה: הלפרין עמוד 66.
[4] ביאליק, חיים נחמן (1933). "נדנדה" שירים ופזמונות לילדים ת"א: דביר עמוד י"ט
[5] שינוי הכותרת – המונח "נדנדת" מופיע במדרש(מדרש בראשית נ"ג) אברהם אבינו ושרה היו הראשונים שהשתמשו בנדנדת, כדי להרגיע את יצחק. במדרש מופיע המונח במובן של עריסה. הנדנדה כמתקן המשמש כמשחק לילדים הוא מונח מהספרות העברית החדשה. ביאליק שינה את הנדנדת לנדנדה, כי חשוב היה לו להדגיש את הפונקציה המרכזית של המשחק בחיי הילד, ואת הצורך החשוב לחשוף את הילד למשחקים ולצעצועים.
[6] בובר, מרדכי מרטין((1963)[1923]. "אני ואתה" בסוד שיח על האדם ועמידתו נוכח ההוויה ירושלים: מוסד ביאליק עמ' 3-93. תורגם ע"י צבי וויסלבסקי.
[7] היגל, פרידריך (2001)[1807]. הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח ירושלים: מאגנס עמ' 167-168
[8] ואכן כך שרים בהרבה מאד גנים
[9] חגיגה פרק ב' משנה א'
[10] א. ביאליק, חיים נחמן(תרצ"ה). דברים שבע"פ ת"א: דביר חלק ב' עמ' רל"ה
ב. ביאליק, חיים נחמן (תשל"א). כתבים גנוזים מתוך העיזבון ת"א: דביר עמ' 344
[11] גפן יהונתן (1985). "נד-נד" שירים 90 – 85 ת"א: כנרת עמוד 20. השיר הולחן ע"י יהודה פוליקר.
[12] אינטרנט – ברנד יצחק מאזני צדק – משפט השמיים ומשפט הארץ
[13] פוגל שמעונה (2004). "גיבוש זהות של אדם יהודי חדש" מגמות לאומיות בעיבודים לעברית של מעשיות האחים גרים בדור "התחייה" חיבור לשם קבלת ד"ר לפילוסופיה ת"א: אוני' ת"א עמודים 227 – 232.
[14] במקביל לתפיסה זו נבנו באירופה במאה ה-19 נדנדות בגנים ציבוריים, כדי לשפר את הכוח הפיזי של ילדי המעמד הנמוך, כי רובם לא עברו את המבחנים הפיזיים בגיוס לצבא, והיה צורך גדול באנשים צעירים כחיילים. ראה:
Hendricks, B. E (2001). Designing for Play. Ashgate: England
[15] קלוזנר ביקש מביאליק לחבר את הביוגרפיה שלו והיא הודפסה ב"לוח אחיאסף" בפרק "יוצרים ובונים". ראה: לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר כרך א' עמ' קנ"ז
[16] שם. עמ' קס"ז
[17] ב 80% מסך כל השירים שכתב ביאליק לילדים מצויים הגיבורים בחוץ במרחב הפתוח, ואם נוציא מתוכם את שירי הערש ושירי החגים היחס יעלה ל 94%.
[18] ביאליק , חיים נחמן (1933). "נדנדה" שירים ופזמונות לילדים ת"א: דביר עמ' י"ט מצוירים בידי נחום גוטמן.
[19] ביאליק, ח"ן (2006). "נדנדה" שירים לפעוטות מאת ח"ן ביאליק ת"א: קוראים א.מ.ע איורים: שולמית צרפתי.
[20] ביאליק, חיים נחמן (2003). "נדנדה" רוץ בן-סוסי: ביאליק לילדים ת"א: דביר איירה בתיה קולטון
[21] ביאליק, חיים נחמן (2007). "נדנדה" ביאליק לפעוטות ת"א: הקיבוץ המאוחד איורים: אלונה פרנקל
[22] הראל שלמה (1985). בין מ' ילן-שטקליס לח"ן ביאליק בשירתם לילדים ספרות ילדים ונוער ירושלים: משרד החינוך והתרבות שנה 11 כרך ב'-ג' עמ' 7 -16.
יש למבנה זה מסורת עשירה וארוכה בספרות העממית, במעשיות ואגדות לילדים, בסרטים ובמחזות לילדים, והוא חלחל גם לספרות הילדים.
[23] צ'וקובסקי קורנאי (1985). משתיים עד חמש ת"א: ספרית פועלים עמ' 122. תרגמה מרוסית: דוידה קרול
[24] לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר כרך א' עמ' קס"ד
[25] שם. עמ' קנ"ח
[26] ביאליק, מניה )1963). פרקי זיכרונות ת"א: דביר
[27] שטרייט שלום(תרצ"ט). "משורר הילדים" פני הספרות ת"א: דביר עמ' 63-65
[28] לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר כרך א' עמ' קנ"ט- ק"ס
[29] שם. עמ' קנ"ז
[30] ביאליק, חיים נחמן (תשל"א). "קטעים אוטוביוגרפיים" כתבים גנוזים מתוך העיזבון ת"א: דביר עמ' 232
[31] בגיל 7 הוא מתייתם מאביו
[32] ביאליק, חיים נחמן(1953)[תרצ"ג]. "יתמות – אבי" כל שירי ח. נ. ביאליק ת"א: דביר עמ' ר"נ
[33] לחובר, פ. (עורך) (תרצ"ח). אגרות חיים נחמן ביאליק ת"א: דביר כרך א' קס"ג
[34] שמיר זיוה(2000). לנתיבה הנעלם עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק ת"א: הקיבוץ המאוחד עמ' 37
[35] שם. עמ' 23
[36] אברבך דוד(1992). "האיש והאגדה" ביאליק ירושלים: עדנים עמ' 26
[37] שם. עמ' 21-22
[38] לדוגמה בשירים: "עציץ פרחים", "שתי בנות", "בגינת הירק", "מאחורי השער"
[39] ביאליק, חיים נחמן (1933)[1916]. "שתי בנות" שירים ופזמונות לילדים ת"א: דביר עמ' ט"ז
[40] בתקופה זו לא הייתה העברית שפת-האם של הנמען-ילד ולרוב הוא לא ידע לדבר עברית כלל. לכן, טקסטים שנכתבו לנמען-ילד בגיל 8-9 יכולים להתאים היום לנמען-ילד בגיל הרך.
[41] ברגמן, חיים פנחס (1906). "לבית ספרי" שפת ילדים – ספר לימוד לקריאה ולכתיבה עם ציורים אודסה: הלפרין עמוד 11. במקראה זו נדפס גם שירו של ביאליק "נדנדה".
[42] ביאליק, חיים נחמן. "קטעים אוטוביוגרפיים" ח"נ ביאליק כתבים גנוזים ת"א: דביר עמוד 232
[43] בגרמניה במאה ה- 14 נבנו נדנדות כמכשיר להעניש גנבים שגנבו סחורה חקלאית. היא הייתה בשימוש עד המאה ה – 18. שמו את הנדנדה על גדות אגם גדול. הנדנדה נבנתה כמעין מדרגות. הגנב היה מטפס מצד אחד ובסופו נזרק מלמעלה לאגם. העונש היה כבד כי אנשים רבים טבעו או נחבלו קשות. מתוך האינטרנט:de.wikipedia.org./die Wippe
[44] (תרגום חופשי שלי). מתוך האינטרנט: Auf der Wippe
[45] "Teddy bear, teddy bear let me down/ What will you give me if I let you down?"
"Teeter-totter / Bread and water / Wash your face in dirty water"
מתוך האינטרנט: songs on the teeter-totter
[46] בתקופה זו אין התייחסות כלל לנושא הבטיחות.
[47] לבוש הילדים בשתי התמונות אינו מאפיין את החברה היהודית, אלא את בני המעמד הבינוני של החברה הרוסית.
[48] הילדים יכולים להתנדנד, חלקם יורדים, חלקם עולים ואחר מתחלפים בהדרגה ולבסוף יבצעו בתנועה את מצב האיזון.
[49] ההדגשה שלי.
[50] שמעוני לאה (2006). "חשיבות המשחק להתפתחות הילד" אוגדן דרור פרק ב' מאמר 19 (אינטרנט)